צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 9:
[[צ'ארלס רוזן]] מגדיר "צורת סונאטה" במילים אלה:
צורת סונאטה, בהקשר הרגיל שמונח זה מופיע, מתייחסת לצורה של פרק יחיד ולא למכלול של שלושה או ארבעה פרקים המהווה [[סונאטה]], [[סימפוניה]] או יצירה של [[מוזיקה קאמרית]]. היא מכונה לעתים צורת פרק ראשון, או צורת סונאטה אלגרו.
שונה ונבדל לחלוטין מכל מה שנאמר עד כה, מכל מקום, הוא השימוש במונח ב"צורת סונאטה". מונח זה מגדיר צורה או שיטה ייחודית של ארגון מוזיקלי, שנמצאת בשימוש בדרך כלל בסונאטות, [[רביעיית מיתרים|רביעיות מיתרים]] ושאר יצירות קאמריות, ובסימפוניות שנכתבו מאז ראשית התקופה הקלאסית (תקופתם של קפ"ע באך, היידן, מוצרט וכן [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] המוקדם ו[[פרנץ שוברט|שוברט]]. באמצע [[המאה ה-18]]... צורת סונאטה היא כינוי לאופן ארגון פורה במיוחד למבנה המוזיקלי של פרק יחיד. הוא שכיח ביותר במסגרת קונטקסט רחב יותר של תוכנית מרובת-פרקים.
שורה 17:
פרק סונאטה-אלגרו מתחלק לקטעים. הוא עשוי להתחיל ב'''מבוא''', שיהיה איטי ברוב המקרים מן הפרק העיקרי, ואז להתקדם אל ה'''תצוגה''' - '''אקספוזיציה'''. התצוגה מביאה את החומר התמאטי היסודי של הפרק: קבוצה אחת או שתיים של נושאים, במקרים רבים בסגנונות שונים ובסולמות מנוגדים, שמעבר מגשר ביניהן. סיום טיפוסי לתצוגה הוא נושא חותם, [[קודה|קודטה]], או שניהם. לאחר התצוגה בא ה'''פיתוח''', הבוחן את האפשרויות ה[[הרמוניה|הרמוניות]] והמרקמיות של החומר התמאטי ואחר כך עובר אל ה'''רפריזה''', שם חוזר החומר התמאטי ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] הטוניקה (הסולם הראשון של הפרק). הפרק יכול להסתיים ב[[קודה]], מעבר ל[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצה]] החותמת את הרפריזה.
המונח "צורת סונאטה" שנוי במחלוקת ויש אומרים, מטעה בפירוש, משום שמשתמע ממנו שיש דפוס קבוע, שאליו חתרו [[מלחין|מלחינים]] קלאסיים ורומנטיים בכתיבתם. למעשה, "צורת סונאטה" היא יותר בחזקת דגם, שפותח לצורך אנאליזה מוזיקלית וכך יש לראותו. אף כי התיאורים בדף זה יכולים לענות על הציפיות כאנאליזה להרבה מבנים של פרק-ראשון, יש די וריאציות להצדיק את צורת הרבים ב"צורות סונאטה",
המונחים '''סונאטה-אלגרו''', '''צורת סונאטה''' ו'''צורה של פרק ראשון''' מתארים כולם אותו תהליך. צורת הסונאטה נעשתה כמעט לסטנדרט לפרק ראשון של סימפוניה, בייחוד בתקופה שבין [[1780]] ל-[[1900]]. הפרקים האלה גם מסומנים במקרים רבים כ"אלגרו", ומכאן השמות "צורת סונאטה-אלגרו" ו"צורה של פרק ראשון". עם זאת, מונחים אלה אינם מדויקים, הואיל וצורת הסונאטה מופיעה גם בפרקי אמצע או סיום, ואף בפרקים איטיים, ומשום כך עדיף להימנע מן השימוש בהם.
בהקשר של הצורות הזוגיות המורחבות מ[[תקופת הבארוק]], שיש דמיון ניכר בינן לבין צורת הסונאטה, אלה הם שלושת המאפיינים המיוחדים לצורת הסונאטה:
* קטע עיבוד נפרד הכולל מעבר חוזר
|