ארטה (תכונה) – הבדלי גרסאות

החל מתקופת [[הומרוס]], המונח אינו מגדרי. הומרוס מייחס את המושג לגיבורים הטרויינים והיוונים, כמו גם לדמויות נשיות כמו [[פנלופה]], אשת הגיבור היווני [[אודיסאוס]]. בשירה ההומרית. המושג ארטה קשור לעתים קרובות עם גבורה ובעיקר עם השפעה. איש או אישה בעלי ארטה, האם אנשים משפיעים ביותר. בדרך כלל הם מנצלים את מלוא יכולותיהם - כח, אומץ וחכמה, על מנת להשיג תוצאות משמעותיות. בעולם ההומרי, ארטה משלבת את מגוון היכולות והפוטנציאל של האדם, על מנת להשפיע כפרט על העולם בו הוא חי, עולם המאופיין בשונות ועימותים.

במאות ה- 4 וה- 5 לפנה"ס, ארטה אנושית כללה מעלות נוספות כמו צדק וריסון עצמי, בעקבות הפילוסופיה המוסרית שפיתח אפלטון ובעיקר בזכות אריסטו.

אפלטון התייחס גם לחינוך לארטה- למשל כשהתייחס לאימון אתלטי וחינוך הנערים. חינוך לארטה פרושו חינוך לרכישת דברים שיהיו שימושיים לחייו של החניך. עם זאת, כיון שאפלטון עצמו לא הגדיר את הארטה פרט לכך שהיא מתייחסת למצויינות ולמימוש ולכך שהיא נוגעת לפיתוח וטיפוח המחשבה, הגוף והנפש, הוא גם לא יכל להתוות את הדרך לחינוך לארטה. עם זאת, החינוך לארטה מהווה חלק משמעותי בפדריה (ב[[Paideiaפדריה]] (Paideia) של היוונים הקדמונים, קרי בתהליך הכשרתו של הילד לגבריות. אימון לארטה כלל אימון גופני בגמנסיוןב[[גימנסיון]], אימון מנטלי, שכלל נאום, רטוריקה, ומדעים והדרכה רוחנית, שכללה מוסיקה.

ארטה מגולמת כאלה, אחותה של Homonoia והבת של אלת צדק, Praxidike. בדומה לאלים קטנים אחרים במיתולוגיה היוונית, כמעט ואין סיפורים אודותיה. הסיפור היחיד המתייחס לארטה נכתב במאה ה -5 לפנה"ס על ידי [[Prodicusפרודיקוס]] (Prodicus) ונוגע לחייו המוקדמים של הגיבור [[הרקולס]]. ארטה הופיעה בפני הרקולס כנערה צעירה, והציעה לו תהילה תמורת מאבק מתמיד ברוע. לצידה הופיעה אלת הרוע והחטא המוסרי Kakia, שהציעה להרקולס עושר והנאה. הרקולס בחר ללכת בדרך שהוצעה לו על ידי ארטה. סיפור זה היווה השראה לסופרים נוצריים מאוחרים יותר.