במחקריו על הרמב"ם, הרווי כתב על השילוב בין פילוסופיה רדיקלית לבין ההלכה בהגותו של הרמב"ם, שלפיה העיון מחייב את החוק האלוהי והחוק האלוהי מחייב את העיון.
<ref>{{הערה|1=למשל, "בין פילוסופיה מדינית להלכה במשנת הרמב"ם", עיון כט (תש"ם), עמ' 212-198.</ref>}}
הרווי גם הרחיב את מחקריו של [[שלמה פינס]] לגבי ה[[אפיסטמולוגיה]] הביקורתית של הרמב"ם.
<ref>{{הערה|1=. "Maimonides' Critical Epistemology and Guide, II, 24," Aleph 8 (2008), pp. 213-235.</ref>}}
מחקריו של הרווי על ר' חסדאי קרשקש עוסקים בתורת השכל, [[פיזיקה]], [[מטאפיזיקה]], [[דטרמיניזם]] ובחירה ומושג האהבה. הרווי כתב על תרומתו של חסדאי קרשקש למהפכה המדעית באירופה בסוף [[המאה ה-14]].
<ref>{{הערה|1=Physics and Metaphysics in Hasdai Crescas, Amsterdam Studies in Jewish Thought, J.C. Gieben, Amsterdam, 1998.</ref>}}
הוא כתב גם על יחסו של חסדאי קרשקש לקבלה.
<ref>{{הערה|1="יסודות קבליים בס' אור ה' לר' חסדאי קרשקש", [[מחקרי ירושלים במחשבת ישראל]] ב (תשמ"ג), עמ' 109-75.</ref>}}
במחקריו על שפינוזה, הרווי עמד על זיקתו של שפינוזה לפילוסופיה היהודית, ובפרט לרמב"ם.
<ref>{{הערה|1=“A Portrait of Spinoza as a Maimonidean,” Journal of the History of Philosophy 19 (1981), pp. 151-172.</ref>}}
<ref>{{הערה|1="המונח המקראי 'כבוד' באתיקה לשפינוזה", עיון מח (תש"ס), עמ' 449-447.</ref>}}
==ספריו==