סונאטת קרויצר (בטהובן) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 3:
את הסונאטה לכינור מס' 9 ב[[סולם (מוזיקה)|לה מז'ור]], המוכרת בשם '''סונאטת קרויצר''', הוציא [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] לאור כאופוס 47 שלו. הוא ידוע בתפקיד הכינור התובעני שלה, באורכה יוצא הדופן (ביצוע טיפוסי נמשך קצת פחות מ-40 דקות) וקשת הרגשות שהיא מקיפה; הפרק הראשון סוער ברובו, השני מהורהר והשלישי תוסס ומלא עליצות.
הסונאטה הוקדשה במקורה ל[[ג'ורג' ברידג'טוור]], [[כנר]] שמוצאו מעורב, מ[[פולין]] ומ[[איי הודו המערבית]], שניגן אותה יחד עם בטהובן בביצוע הבכורה בשנת [[1803]], ב[[קונצרט]] שחרית בשעה 8:00 בבוקר. ואולם, המחקר מלמד, שאחרי הקונצרט, כשהשניים שתו בצוותא, השמיץ ברידג'טוור אישה, שבטהובן אהב והוקיר. זועם, הסיר בטהובן את ההקדשה, "Sonata mulattica composta per il mulatto Brischdauer", ("סונאטה מולאטית שחוברה למען המולאט ברישדאוור") מן היצירה והקדיש אותה תחת זאת ל[[רודולף קרויצר]], שנחשב לכנר המעולה ביותר בימים ההם.
== מבנה ==
שורה 32:
קשה לתאר ניגוד רב יותר בין פרק זה לשני, נעימה רוגעת בפה מז'ור, שאחריה חמש וריאציות שונות בבירור זו מזו. הווריאציה הראשונה מתעתקת את הנושא למשקל משולש מלא חיים ומקשטת אותו בסלסולי טריל. בווריאציה השנייה משתלט הכינור על ה[[מלודיה]] ומחיה אותה עוד יותר. הווריאציה השלישית, בסולם מינורי, חוזרת להלך רוח קודר ומהורהר יותר. הרביעית מזכירה את הראשונה והשנייה באופיה הקליל, העיטורי והאוורירי. הווריאציה החמישית והאחרונה, הארוכה בכולן, משווה לפרק אופי איטי ו[[דרמה|דרמטי]] יותר, אך מסתיימת בכל זאת בפה מז'ור נטול-דאגה.
השלווה נשברת באקורד לה מז'ור מתנפץ בפסנתר, הפותח את פרק השלישי, הווירטואוזי והתוסס, [[טרנטלה]] במקצב 6/8 בצורת [[רונדו]]. אחרי שהוא עובר שורה של אפיזודות, שיש ביניהן ניגודים קלים, חוזר הנושא בפעם האחרונה והיצירה מסתיימת בששון בתרוצה של לה מז'ור.
הפינאלה הזה חובר במקורו לסונאטה אחרת, מוקדמת יותר, לכינור ופסנתר של בטהובן, אופוס 30 מס' 1, גם היא בלה מז'ור.
|