המהפכה במצרים (2011) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביטול גרסה 15556523 של Adirber (שיחה)
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 11:
{{נושא מורחב|נושאים=[[גל המחאות בארצות ערב (2010-2012)‏]], [[ההפיכה בתוניסיה (2011)]], [[חאלד מוחמד סעיד]]}}
[[קובץ:Tahrir Square during Friday of Departure.png|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר א-תחריר]] ב"יום שישי של העזיבה" ]]
מצרים מוגדרת כמדינה "במשטר חירום" מאז [[1967]], למעט תקופה קצרה של כשנה וחצי, שהחלה ב-[[1980]]. תחת משטר זה, ניתנו למשטרה סמכויות מיוחדות ורבות, שהובילו לעתים תכופות ל[[אלימות משטרתית]]. מקרהו של ח'אלד מוחמד סעיד, שככל הנראה הוכה למוות על ידי המשטרה המצרית ב[[יוני]], [[2010]], הסעיר במיוחד את הציבור במדינה. משטר החירום השעה זכויות חוקתיות בסיסיות והסמיך את השלטון להפעיל [[צנזורה]] נרחבת. במהלך ההפגנות הובעו מחאות, בנוסף לאלימות מצד המשטרה, גם נגד ה[[עוני]], ה[[אבטלה]], ה[[שחיתות]] ותאוות הבצע בקרב בכירי השלטון, אשר המפגינים סברו כי הגיעו לשיא אשר איים על יציבות המדינה (ב[[מדד השחיתות העולמי]] דורגה מצרים במקום ה-98 מתוך 178). כמו כן, מחו רבים כנגד מערכת החינוך במדינה (שליש מהאוכלוסייה [[אנאלפביתיות|אינם יודעים קרוא וכתוב]]<ref>{{הערה|1=http://hdr.undp.org/en/media/HDR_2009_EN_Complete.pdf - טבלה H </ref>}}) ו[[עליית מחירים|עליית המחירים]] של מוצרי מזון.
 
ההפגנות כוונו בעיקר נגד ה[[נשיא מצרים|נשיא]] [[חוסני מובארק]], [[פוליטיקה של מצרים|שעמד בראש המדינה]] מאז רציחתו של הנשיא הקודם, [[אנואר סאדאת]], ב[[אוקטובר]], [[1981]]. המפגינים סברו, כי מובארכ תכנן להעביר את השלטון לבנו, [[ג'מאל מובארק]], ב[[יוני]] [[2011]]. מפלגות האופוזיציה זכו בבחירות האחרונות בשלושה אחוזים בלבד מכלל המושבים ב[[הפרלמנט המצרי|פרלמנט המצרי]]. מפלגת [[האחים המוסלמים]], אשר הוצאה בעבר אל מחוץ לחוק ולא הורשתה להשתתף בבחירות באופן רשמי, הייתה היחידה שבעלת בסיס ארגוני יעיל עם פעילים רבים, אך נטען שהיא לא הנהיגה את ההפגנות אלא רק השתתפה בהן. הכוח הפוליטי של האחים המוסלמים התחזק ביותר כתוצאה מההפיכה, ולאחר הכרזת בית המשפט העליון על פירוק מפלגת השלטון, הפך הארגון למפלגה הגדולה היחידה שרשאית הייתה לפעול אותה עת במצרים, על פי החוק.
שורה 26:
הגישה לרשת החברתית [[פייסבוק]] ולאתר המיקרו-בלוגינג [[טוויטר]] נחסמה לאחר שאלפי מפגינים החלו לעשות בהם שימוש. בהפגנות המוניות בסואץ נפצעו 55 מפגינים ו-15 שוטרים מיידוי אבנים. המון זועם הצית את תחנת המשטרה ומבני ציבור אחרים. כמו כן הוצת בניין מפלגת השלטון, [[המפלגה הלאומית הדמוקרטית]].
 
במאמר שפרסם ב"[[ניוזוויק]]" הטיח [[מוחמד אל-בראדעי]] האשמות חמורות במזכירת המדינה [[הילרי קלינטון]] על הביקורת המאופקת שהשמיעה ארצות הברית בנוגע לזיופי הבחירות לפרלמנט המצרי בשלהי 2010{{כ}}<ref>{{הערה|1=[http://www.newsweek.com/2011/01/27/mohamed-elbaradei-the-return-of-the-challenger.html Mohamed ElBaradei: The Return of the Challenger]</ref>}}.
 
ב-27 בינואר הצהירו האחים המוסלמים על תמיכה במפגינים. מנהיג האופוזיציה, [[מוחמד אל-בראדעי]] הצהיר כי יחזור למצרים להפגנות יום שישי. כמו כן, הצהיר כי אם יתבקש הוא ייטול לידיו את מושכות ההנהגה של נשיאות מצרים בעת תקופת המעבר, אם מובארכ יעזוב את המדינה.