אאוטינג – הבדלי גרסאות

ישנם מניעים שונים לביצוע אאוטינג. מניע אפשרי הוא חשיפת מה שנראה כצביעות של אלה שבראנץ' כינה "ארונות של כוח". מניע נוסף הוא הרצון להעלאת המודעות לקיום הגאים ולסוגיות פוליטיות הקשורות אליהם, וכך להראות שלהיות הומו או לסבית אינו דבר "גרוטסקי עד כדי כך שאין להזכירו אף פעם".{{הערה|1=Signorile, p. 78}} ריצ'רד מור (Richard Mohr) אמר {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=יש אנשים המשווים אאוטינג ל[[מקארתיזם]]...ואאוטינג כנקמה הוא כמו מקארתיזם: אאוטינג שכזה מאכיל את הזאבים בגאים, וכך הם נעשים חזקים יותר... אך סוג האאוטינג שאני דגלתי בו אינו מעודד, מגייס או מאשר בטקסיות ערכים המתנגדים לגאים; אלא דווקא פונה נגדם ופועל לחסלם. המטרה של אאוטינג כמו זה שתמכתי בו, אינה לנקום ולהעניש, ואינה לאפשר לאדם להסיט את תשומת הלב משפלותו שלו. מטרת האאטוניג היא להימנע מלהשפיל את עצמך. על כן, אאוטינג הוא גם כשר וגם תוצאה צפויה של חיים מוסריים.}} (Mohr, Richard. Gay Ideas: Outing and Other Controversies, Boston: Beacon Press, 1992)

 

 

כמעט כל אלה שגיבשו עמדה לגבי אאוטינג מגדירים גבולות שלדעתם אין לחצות בביצוע האאוטינג, אך אין הסכמה כללית לגבי מיקום הגבולות הללו. בקצה אחד שי גישה לפיה אין לעשות לאף אדם אאוטינג, ובצד שני הגישה לפיה יש לעשות לכולם אאוטינג. בין שני קצוות אלו ניתן למנות ארבע גישות ביניים (Johansson & Percy, p. 228):