שועפאט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הגהה |
||
שורה 5:
==היסטוריה==
===התיישבות עתיקה===
עדויות ארכאולוגיות מלמדות על קיומו של יישוב במקום לאורך דורות, ככל הנראה כבר מסביבות 2000 לפנה"ס. [[ארכיאולוג|הארכיאולוג]] [[חנן אשל]] זיהה כאן את מיקומה של [[נוב (עיר מקראית)|נוב]] עיר הכהנים, מימי הבית ראשון{{הערה|{{הארץ|רן שפירא|לאן נעלמה עיר הכוהנים|810989}}}}. בחפירה ארכאולוגית תחת ניהולה של רחל בן נתן נחשפו שרידי יישוב יהודי
ב-[[2007]], במהלך העבודות להנחת התשתית לפרויקט הרכבת הקלה בשכונת
}}
[[קובץ:Shuafatroad1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרחוב הראשי בשכונת
[[קובץ:LghtRailShuafat1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרכבת הקלה עוברת
מסורת מקומית בשועפאט גורסת כי [[כפר]] ערבי הוקם במקום בידי מהגרים מ[[חיג'אז]] לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל, ומאז התקיים ברציפות לאורך מאות בשנים.
===תקופת מדינת ישראל===
ב[[מלחמת העצמאות]], בתחילת שנת [[1948]], ניסה [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] לשכנע את התושבים לתקוף את [[נווה יעקב]] הסמוכה. תושבי הכפר סירבו מחשש פן יזכו למהלומת נגד שיחריב את כפרם. הם ציינו שיסכימו לתקיפה אם יובטח כי "יהיה כיבוש של ממש"{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947''' תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 62}}. באפריל נכבש הכפר בידי "הגדוד החמישי" ב[[חטיבת הראל]] של ה[[פלמ"ח]] במסגרת [[מבצע יבוסי]], אור ליום [[23 באפריל]] [[1948]]. הכפר פונה מתושביו וכוח הפלמ"ח החל בפיצוץ בתיו, אולם קיבל הוראה להתפנות ולסגת בשל כישלון ה[[גדוד הפורצים|גדוד הרביעי]] בכיבוש הכפרים הסמוכים ב[[קרב נבי סמואל]]{{הערה|1=[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38612&itemId=8383&itemType=0 כיבוש הכפר
סיום המלחמה הותיר את הכפר בשטח [[ירדן]], והוא אוכלס מחדש. ב-[[1954]] החלה במקום תנופת בנייה בידי משפחות נוצריות ומוסלמיות אמידות שבנו במקום בתי מידות, והכפר שועפאט הפך לפרבר יוקרתי של [[מזרח ירושלים]], על אם הדרך בין ירושלים לרמאללה. [[חוסיין מלך ירדן|המלך חוסיין]] נהג לשהות באחת מחווילות הפאר של שועפאט בעת ביקוריו בירושלים, ובשנות ה-60 החל בבניית [[ארמון|ארמונו]] הירושלמי ב[[תל אל-פול]] שבצפון השכונה. [[מלחמת ששת הימים]] קטעה את הבנייה, והשלד הבלתי גמור עומד עד היום בפסגת התל.
שכונת שועפאט נכבשה בידי [[צה"ל]] ב-[[6 ביוני]] [[1967]] בתום קרב קצר. בקרב זה נהרג בין היתר החייל אלדד קרוק {{הערה|1=http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=91995}}, ולאחר מותו בת כיתתו, הפזמונאית [[רחל שפירא]], כתבה לזכרו את השיר המפורסם [[מה אברך]] בביצוע [[להקת חיל הים]].{{הערה|1=http://www.plaot.com/sipurshir/ma.htm}}
בתום המלחמה ולאחר איחוד ירושלים והרחבה משמעותית של גבולותיה, הפכה שועפאט לשכונה צפונית בעיר המאוחדת. מבחינה פוליטית, היא נחשבת חלק ממזרח ירושלים. השכונה המשיכה להתפתח כשכונת מעמד בינוני-גבוה, אוכלוסייתה גדלה בהתמדה, ולאורך רחובה הראשי – דרך שועפאט (המשכה הצפוני של [[דרך שכם]]) – נפתחו בתי עסק רבים, [[חנות|חנויות]] ו[[מסעדה|מסעדות]]. דרך השכונה עברה התנועה בין מרכז ירושלים ומזרחה לחלקיה הצפוניים – [[נווה יעקב]] ו[[עטרות]], והלאה לרמאללה, אך זו פחתה בשנים האחרונות עקב הפחתת התנועה לרמאללה ופתיחת צירים חדישים ועדיפים לשכונות צפון העיר. אוכלוסיית שועפאט מונה כיום כ-33,000 נפש (לא כולל מחנה הפליטים שועפאט).{{הערה|1=[http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/picture/atarim/site_form_atar.asp?site_id=10471&pic_cat=1&icon_cat=5&york_cat=8
[[הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים]] שנחנך ב[[2011]] עובר דרך 3 תחנות בשכונה.
שורה 25:
==מחנה הפליטים שועפאט==
{{ערך מורחב|מחנה הפליטים שועפאט}}
[[קובץ:Shoaffat.jpg|שמאל|ממוזער|350px|מחנה פליטים
מחנה הפליטים שועפאט הוקם ממזרח לשכונת שועפאט בשנים [[1965]]-[[1966]], במטרה לפנות אליו את תושבי מחנה הפליטים אל-מועסכר ששכן ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה של ירושלים]], בתחומי [[הרובע היהודי]] הנטוש. המחנה הוקם על קרקע שהוקצתה לארגון [[אונר"א]] על ידי שלטונות ירדן, והיה המחנה האחרון שהוקם עבור פליטי 1948.
שורה 38:
==לקריאה נוספת==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Shuafat|שם ויקישיתוף=
* בר נתן רחל וסקלר-פרנס דבי, '''יישוב יהודי באורינה בין שתי המרידות''', '''חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה''' : קובץ מחקרים, עורכים: יוסף פטריך, דוד עמית , ירושלים 2007-2008, עמ' 56-54.
* ביכובסקי גבריאלה, '''ממצא המטבעות מהחפירות
* Hannah M. Cotton, 'The administrative background to the new settlement recently discovered near Giv’at Shaul, Ramallah-Shu‘afat road' בתוך: חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה : קובץ מחקרים, עורכים: יוסף פטריך, דוד עמית , ירושלים 2007-2008, עמ' *12-18.
* אלי שילר (עורך), '''ירושלים הבנויה, קוי יסוד בהתפתחות ירושלים''', אריאל, כתב עת לידיעת הארץ, מרץ 1986
|