מבצר עתלית – הבדלי גרסאות

בתקופה הצלבנית התחדשה ההתיישבות במפרץ עתלית, ובתקופה זו היה האזור בשיא תפארתו. תחילת ההתיישבות הצלבנית באזור הייתה עם הקמתו של [[מבצר דטרוא]] - מצד קטן שתכליתו הייתה אבטחת עולי הרגל הנוצרים בדרכם מ[[עכו]] ל[[ירושלים]], ומניעת ההתקפות המוסלמיות על שיירות הצלבנים שנעו ברצועת החוף הצרה שממערב לרכס הכרמל. המעבר הצר זימן את התקפותיהם של המוסלמים החל מרגע הגיעם של הצלבנים לארץ ישראל בשנת [[1099]], אולם רק לאחר פציעתו במקום של המלך [[בלדווין הראשון מלך ירושלים|בלדווין הראשון]], שנפל קורבןקרבן עם שיירתו להתקפת פתע מוסלמית, הוקמה בשנת [[1103]] המצודה הקטנה.

סיבה נוספת אשר נזכרת בספרי ההיסטוריה מהתקופה היא רצונם של הצלבנים לבנות מבצרים אשר ישמשו בסיס להתקפה שתביא לכיבושה של ירושלים מידי המוסלמים, אולם התקפה שכזו מעולם לא יצאה אל הפועל. כמו כן, הוזכר רצונם של הטמפלרים לעזוב את הבירה עכו, ולבנות לעצמם מבצר עצמאי ומבודד, בדומה למבצר ה[[מונפור (מבצר)|מונפור]] הטבטוני שהחל נבנה מספר שנים מאוחר יותר.

עם קבלת ההחלטה על הקמת המבצר קרא מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]] לכל שליטי אירופה לבוא ולקחת חלק במפעל הבניההבנייה המקודש. קריאתו של המלך התקבלה בעיקר בקרב אבירי המסדרים הצבאיים, ובפברואר שנת [[1218]] החלו בנאיו של המלך, יחד עם [[המסדר הטבטוני|אבירי המסדר הטבטוני]] ו[[מסדר אבירי היכל שלמה|האבירים הטמפלרים]], בבניית המבצר, בניהולו של אביר פלמי בשם גוטייה דה האבן. בבניית המבצר לקחו חלק גם מספר גדול יחסית של עולי רגל נוצריםנוצריים ופליטי מסעי הצלב הכושלים, ועם השלמת הבניה ב-[[15 באפריל]] [[1218]] נקרא המקום על שם עולי רגל אלו - Castellum Peregrinorum, ([[לטינית]]: "מבצר עולי הרגל").

: "הטמפלרים, יחד עם גוטייה דה האבן, ובסיוען של קבוצות עולי רגל והמסדר הטבטוני, החלו בהקמת "מבצר עולי הרגל", במקום שהיה ידוע לפנים כ'דיסטריקטום', במחוז קיסריה, בין חיפה לקיסריה.

: כף גבוה ורחב מזדקר אל תוך הים ומבוצר באופן טבעי בסלעים מכל צידיוצדיו. במשך שישה שבועות, בשעה שהוקמו הביצורים בקיסריה, עמלו האבירים במקום, עד שנתקלו בשרידיה של חומה ארוכה ועבה. הם גילו שם מטבעות מסוג שטרם נראה כמותו. מטבעות אלו הוענקו להם על ידי המשיח כדי לכסות את הוצאותיהם.

מכתביו של אוליבר מפדרבורן, ניתן ללמוד על מבנהו הראשוני של המבצר כמו גם על שני אירועים שנתפסו כניסייםכנסיים במהלך בנייתו. הראשון - מציאתו של אוצר מטבעות (ככל הנראה מטבעות פינקיים) אשר שימש לכיסוי הוצאות הבנייה המרובות, והשני - גילויים של שני מעיינות אשר סיפקו מים זכים לבונים ומאוחר יותר לתושבי המבצר. ההיסטוריון מתאר אף כי בעת הבניההבנייה נתקלו האבירים בשרידי יישוב קדום (ככל הנראה עתלית הפיניקית) והשתמשו באבנים המסותתות שמצאו לבניית המבצר.

לאחר חנוכתו ניתן המבצר לידי האבירים הטמפלרים, ואלה התיישבו בו והחלו מכינים עצמם לקרב מול הכוחות המוסלמיםהמוסלמיים העתידים לעלות על האיום הצלבני החדש. ההתקפה הצפויה של המוסלמים הגיעה רק כעבור שנתיים וחצי, בסתיו [[1220]], בעיקר משום ששני הצדדים היו עסוקים במלחמות במצרים כחלק מ[[מסע הצלב החמישי]], ולא נתנו דעתם על המתרחש בממלכת ירושלים הקטנה והחלשה.

עם שוך הקרבות במצרים עלה שליט דמשק [[אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא]] לאורך חופי הים התיכון, כבש את קיסריה והמשיך בדרכו לתקוף את עתלית. כשהגיעה השמועה על התקרבות הצבא המוסלמי לאזור, החליטו הצלבנים להחריב את מבצר דטרוא, ולהתרכז בהגנה על מבצר עתלית בלבד. בעת הגעת המוסלמים לעתלית שהו במבצר כ-4,000 לוחמים. צבאו של אל מועט'ם הקיף את המבצר הצלבני, ביצר את מחנותיו בביצורים ארעיים והחל צר על המבצר, תוך המטרת אש ואבני [[בליסטרה|בליסטראות]] אל עבר החומות.

לאחר שבועיים של חילופי אש בין המחנות הייתה ידם של הצלבנים על העליונה. המוסלמים, ששהו בשטח הפתוח, סבלו רבות מהאש שהמטירו עליהם מגינימגני המצודה, וכאשר שמע אל מועט'ם כי האבירים הנוצריםהנוצריים הזעיקו תגבורת מביירות, החליט להסיר את המצור, לא לפני שהעלה באש את השטחים החקלאיים שמסביב למבצר.

משנוכחו תושבי האזור הצלבנים בכושר עמידתו של המבצר החדש, החל מתפתח ממזרח למבצר יישוב צלבני קטן, בין חומות המבצר לחומה החיצונית המרוחקת. התושבים החדשים, שהתקבצו מכל קצוות הממלכה הצלבנית, ראו את עצמם מוגנים אף על פי שישבו מחוץ לחומות, וזאת משום שבעת צרה יכלו להיכנס אל תחומי המבצר ולבקש שם הגנה מפני כל תוקף אפשרי. עד מהרה התפתח היישוב החדש לכדי עיירה קטנה, אשר תושביה עסקו במגוון מקצועות. מקורות המים הרבים בסביבה הקרובה איפשרו את קיומה של חקלאות מפותחת שכללה גידול דגנים, מטעים, כרמים וביעור יערות לצורך הכנת [[פחם עץ|פחמי עץ]]. הים הקרוב למקום סיפק אפשרויות דייגדיג ותעשיית מלח, והמבצר המתנשא מעל היה אבן שואבת לסחורות ולאספקה אשר נוצרה ונאספה בעיירה.

בשנת [[1228]] החליט קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], [[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך השני]], לצאת למסע צלב נוסף, [[מסע הצלב השישי|שישי במספר]], וזאת חרף נידויו בידי ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס התשיעי]]. פרידריך יצא בראש צבאו מאיטליה, וכעבור מספר ימים עגנו ספינותיו בנמל עכו. כוונתו של פרידריך מעולם לא הייתה להלחםלהילחם במוסלמים בכוח הזרוע, והוא אכן לא עשה כן, אולם הצליח להגיע להישגים מרשימים במישור הדיפלומטי, הבולט ביניהםשביניהם - החזרתה של ירושלים לידיים נוצריות מאת השליט [[השושלת האיובית|האיובי]] [[אל כאמל]].

עם הגעתו של פרידריך לארץ ישראל פרצה בין תושביה הצלבנים מחלוקת אשר זה מכבר שיסעה את אירופה. מצד אחד היו תומכיו של הקיסר, אשר צידדו בסיפוחה של ממלכת ירושלים לאימפריה הרומית הקדושה. מהצד השני עמדו תומכי האפיפיור, ובראשם אבירי המסדרים הצבאיים האדוקים, אשר גרסו כי לנוכח נידויו של פרידריך בידי האפיפיור, אין לתת לו לדרוך על אדמת הקודש של הממלכה.

הקיסר הגיע לשערי המצודה ודרש להיכנס בשעריה כשהוא מלווה בשומרי ראשו. הטמפלרים, מצידםמצדם, הסכימו לכניסתו של הקיסר, אולם כאשר שמעו את דרישתו המופרזת, סגרו אחריו את השערים והודיעוהו כי הוא יישאר אסיר במקום עד לויתורולוויתורו הרשמי על הרעיון. הקיסר המבוהל שמח להשתחרר מהמצב המביך שאליו נקלע, והבטיח שלא לחמוד את המבצר בשנית. לאחר הבטחתו זו פתחו האבירים את שערי המבצר ופרידריך שב לעכו.

בשנות השישים של המאה ה-13 עלה כוח חדש במזרח התיכון. השליט [[ממלוכים|הממלוכי]] [[בייברס]] עלה לשלטון במצרים והחל במסעות כיבוש והשמדה בארץ ישראל, כאשר הוא ממגר את כוחות ה[[מונגולים]] אשר פלשו לחבל הארץ זה מכבר. לאחר שהכריע את המונגולים ב[[קרב עין ג'אלות]] המשיך בייברס את מסע המלחמה שלו, הפעם כנגד הצלבנים. לעתלית הגיע בייברס בשנת [[1265]]. כוחותיו פרצו את החומה החיצונית, והשמידו כליל את העיר שלרגלי המבצר. תושבי העיר נמלטו אל בין החומות הבטוחות של המצודה, ומאוחר יותר נפוצו ברחבי הממלכה מחוסרי כל. ההרס הרב שזרעו חייליו של בייברס בעיר ניכר עד היום בשרידיה.

בדומה למנהגו בעת כיבוש מבצרי צלבנים אחרים, זנח בייברס את המצור שהטיל על עתלית לאחר שנוכח כי הכרעת הנצורים במבצר תארך זמן רב. לאחר הסרת המצור המשיכו הכוחות הממלוכיםהממלוכיים במסע הכיבושים בקרב הערים הצלבניות כשהם מחריבים אותן בזו אחר זו.

בשנת [[1283]] נחתם הסכם בין הצלבנים לממלוכים, לפיושלפיו לא יתקפו הממלוכים את המבצר, וזאת בתמורה למחצית מההכנסה השנתית של המבצר והנחלות הצמודות אליו. הסכם זה הבטיח את הגנת המבצר בעתיד, והוא אכן לא הותקף יותר מעולם על ידי הכוחות המוסלמיםהמוסלמיים.

בשנת [[1291]] נפלה הבירה עכו, ומבצר עתלית נשאר המעוז הצלבני האחרון במזרח התיכון כולו. לאחר נפילתה של עכו לא שבו הממלוכים לעתלית, אולם האבירים שאיישו את המבצר באותה תקופה היטיבו להבין כי ממלכת ירושלים הגיעה אל קיצהקצה והחלו נוטשים את המבצר בדרך הים אל עבר [[קפריסין]].

בליל ה-[[14 באוגוסט]] 1291, עזבה את המעגן המבוצר בעתלית ספינה ועליה אחרוני האבירים הטמפלרים, אחרוני הצלבנים בארץ ישראל. אולם בניגוד למצופה, נטישתו של המבצר לא הביאה לכיבושו המיידיהמידי בידי המוסלמים. רק שישה שבועות לאחר בריחתם של אחרוני הצלבנים הבחינו המוסלמים, שלא שהו בקרבת מקום, כי המבצר ננטש. לאחר גילוי זה הגיע למקום כוח צבאי גדול אשר הרס את שערי המבצר ומוטט את מגדליו.

בקרב הסולטאנים העות'מאנים התפתח מנהג לפיושלפיו שימשו אבני המבצר לבניית ערים וביצורים לאורך חופי ארץ ישראל. הסולטאנים [[אחמד אל ג'זאר|ג'זאר פאשה]], [[סולימאן פאשה]] ו[[איברהים פאשה]] שינעו את אבניו הגדולות של המבצר למפעלי הבניין שלהם בעכו וחיפה, ובדרך הים שלחו אותן עד לביירות.

בתיאור המפורט שנותן ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן בקובץ כתביו "ההיסטוריה של דמייטה" לגבי אופן בנייתו של המבצר הוא מכנה אותו לאחר שנשלמה מלאכת הבניה בשם "קסטלום פרגרינרום" (Castellum Peregrinorum) מ[[לטינית]] - מבצר עולי הרגל. שם זה ניתן למבצר משתי סיבות: הראשונה, הירתמותם של עולי הרגל הצלבנים למלאכת בניית המבצר, והשנייה, היותו של המבצר מגן על רצועת החוף הצרה בהשבה עברו עולי הרגל הצלבנים בדרכם מעכו לירושלים.

במהלך ימי הביניים, כאשר היה המבצר תחת כיבוש מוסלמי, הוא נודע בספרות בשם "אלחוּצְן אלאַחְמַר" ([[ערבית]]: "המצודה האדומה"), ככל הנראה על שם הגוון החום-אדמדם של אבני הכורכר מהןשמהן הוא נבנה. בפי ההיסטוריוגרפים הערבים יאקות ואבו אל פצא כינו אתכונה המקום בשם עת'לית'. ישנה סברה לפיהשלפיה מקור השם הערבי במילה הטורקית איתליק, שפירושה "אגודת אבירים" ואשר נגזר מהיות המבצר מקום מושבם של האבירים הטמפלרים.

כיום אין אנו יודעים מהי משמעותה של המילה "עתלית", אולם ככל הנראה זהו השם בו נקרא המקום עוד מהתקופה הפיניקית. מדרום למבצר דטרוא, ישנו קיר כורכר חצוב ועליו חריטה של מה שנדמה [[מבצר דטרוא#הכתובת העתיקה|כשתי האותיות הראשונות במילה "עתלית"]], בכתב כנעני קדום. לפי אחת הסברות מדובר בתחילתה של [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] (שמעולם לא הושלמה) המציינת את גבולה המזרחי של העיר הפיניקית הקדומה.

בתוכניתבתכנית המקורית דמתה עתלית הצלבנית לשאר מבצרי החוף שנבנו בידי הצלבנים. האזור הכללי של המבצר הוקף חומה שהיוותה את עיקרו של קו ההגנה הראשון, ובתוך החומות, תוך שימוש במרב ההגנה שיכול לספק הים, נבנה המבצר כיחידה עצמאית לכל דבר. בשונה מביצורי החוף הצלבנים האחרים, בעתלית התפתח יישוב אזרחי בשטח שבין החומה החיצונית לבין חומות המבצר.

משהוחלט למקם את המבצר על בליטה יבשתית או מעייןמעין חצי -אי בסמוך ליישוב עתיק הידוע בשם עתלית נותרו בפני מתכנני המבצר שתי בעיות לפתור: הראשונה - איך להרחיק את הארטילריה של האויב מחומות המבצר שהמישור הפרוש מולו סיפק בו עמדות מצוינות לכלי מצור, והשנייה - איך לסגור את לשון היבשה המובילה לחצי האי ולהפריד באופן מוחלט את המבצר מרצועת החוף הסובבת אותו. פרופסור פראוור טוען כי במקום זה השקיעו הצלבנים את "כל כושר המצאתם ותבונת כפיהם", ועל מנת להגיע למטרתם הפכו הצלבנים את מערכת הביצורים המזרחית למכלול כל הידוע האדריכלותבאדריכלות הצבאית של התקופה. חוקר עתלית הבריטי ס.נ ג'ונס מציין כי ייתכן וההשראהשההשראה לביצורי המבצר הגיעה מביצורי [[דמיאטה]] שהתהדרה ב-3 טבעות הגנה בעת [[מסע הצלב החמישי]] שנערך בשנת [[1218]] - שנת הקמת מבצר עתלית{{הערה|The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land vol1 page 113 החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בשיתוף הוצאת כרטא 1993}}.

הפתרון היה מערכת משולבת של חפיר רטוב ומערכת כפולה של חומות ומגדלים, ששימשה כקו אש בעל מספר מפלסים ואיפשרואפשר הפעלה של כלי ארטילריה צלבניים, שכיסו באש יעילה את כל מישור החוף מול המצודה.