מבצר עתלית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ חלק מהתיקונים מיותרים חלק (תארוך) שגויים |
מ הגהה |
||
שורה 28:
===הקמת המבצר===
[[קובץ:Atlit fort.JPG|250px|ממוזער|שמאל|מבט נוסף על המבצר מכיוון צפון-מזרח]]
בתקופה הצלבנית התחדשה ההתיישבות במפרץ עתלית, ובתקופה זו היה האזור בשיא תפארתו. תחילת ההתיישבות הצלבנית באזור הייתה עם הקמתו של [[מבצר דטרוא]] - מצד קטן שתכליתו הייתה אבטחת עולי הרגל הנוצרים בדרכם מ[[עכו]] ל[[ירושלים]], ומניעת ההתקפות המוסלמיות על שיירות הצלבנים שנעו ברצועת החוף הצרה שממערב לרכס הכרמל. המעבר הצר זימן את התקפותיהם של המוסלמים החל מרגע הגיעם של הצלבנים לארץ ישראל בשנת [[1099]], אולם רק לאחר פציעתו במקום של המלך [[בלדווין הראשון מלך ירושלים|בלדווין הראשון]], שנפל
במשך יותר ממאה שנים הייתה מצודת דטרוא נקודת היישוב הצלבני הבודדה באזור. תחילת ההתיישבות המאסיבית בעתלית החלה בשנת [[1217]], והייתה תגובת נגד בהולה להקמתו של המבצר המוסלמי החזק ב[[הר תבור|הר התבור]]. בנייתו של המבצר המוסלמי, ששימש כבסיס נוח לפשיטות מוסלמיות על רצועת החוף הצרה שבידי הצלבנים, הרתיעה את שליטי הממלכה הנוצרית, אשר החליטו, וזאת כדי להרתיע את המוסלמים מלתקוף, לבנות שני מבצרי ענק משלהם - קיסריה ועתלית.
סיבה נוספת אשר נזכרת בספרי ההיסטוריה מהתקופה היא רצונם של הצלבנים לבנות מבצרים אשר ישמשו בסיס להתקפה שתביא לכיבושה של ירושלים מידי המוסלמים, אולם התקפה שכזו מעולם לא יצאה אל הפועל. כמו כן, הוזכר רצונם של הטמפלרים לעזוב את הבירה עכו
עם קבלת ההחלטה על הקמת המבצר קרא מלך ממלכת ירושלים [[ז'אן דה בריין]] לכל שליטי אירופה לבוא ולקחת חלק במפעל
הקמת המבצר נזכרת בחיבורו של ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן "ההיסטוריה של דמיאטה":
: "הטמפלרים, יחד עם גוטייה דה האבן, ובסיוען של קבוצות עולי רגל והמסדר הטבטוני, החלו בהקמת "מבצר עולי הרגל", במקום שהיה ידוע לפנים כ'דיסטריקטום', במחוז קיסריה
: כף גבוה ורחב מזדקר אל תוך הים ומבוצר באופן טבעי בסלעים מכל
: מאוחר יותר, בעת שחפרו בשטח החולות בפנים, נתקלו בקיר נוסף, ומים רבים זרמו בשטח שבין החומות..."
מכתביו של אוליבר מפדרבורן, ניתן ללמוד על מבנהו הראשוני של המבצר כמו גם על שני אירועים שנתפסו
לפני הקמת המצודה המבוצרת בנו הצלבנים חומה חיצונית, אשר הקיפה את חצי האי, והכילה בתוכה מספר מגדלי שמירה, ביניהם מבצר דטרוא. מחוץ לחומה החיצונית נכרה [[חפיר]].
שורה 47:
===קרבות ראשונים===
לאחר חנוכתו ניתן המבצר לידי האבירים הטמפלרים, ואלה התיישבו בו והחלו מכינים עצמם לקרב מול הכוחות
עם שוך הקרבות במצרים עלה שליט דמשק [[אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא]] לאורך חופי הים התיכון, כבש את קיסריה והמשיך בדרכו לתקוף את עתלית. כשהגיעה השמועה על התקרבות הצבא המוסלמי לאזור, החליטו הצלבנים להחריב את מבצר דטרוא
לאחר שבועיים של חילופי אש בין המחנות הייתה ידם של הצלבנים על העליונה. המוסלמים, ששהו בשטח הפתוח, סבלו רבות מהאש שהמטירו עליהם
===הקמת היישוב הצלבני===
משנוכחו תושבי האזור הצלבנים בכושר עמידתו של המבצר החדש, החל מתפתח ממזרח למבצר יישוב צלבני קטן
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ממזרח למבצר, נמצא מספר רב של בתי מגורים, אורוות ואסמים, וכן שרידי כנסייה ובית קברות. בבית הקברות נתגלו 1,700 מצבות, דבר המרמז על גודלה המכובד של האוכלוסייה במקום.
שורה 60:
===ניסיון ההשתלטות של פרידריך השני===
[[קובץ:Atlit fortress001.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מבצר עתלית במבט ממזרח]]
בשנת [[1228]] החליט קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], [[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך השני]], לצאת למסע צלב נוסף, [[מסע הצלב השישי|שישי במספר]], וזאת חרף נידויו בידי ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס התשיעי]]. פרידריך יצא בראש צבאו מאיטליה, וכעבור מספר ימים עגנו ספינותיו בנמל עכו. כוונתו של פרידריך מעולם לא הייתה
עם הגעתו של פרידריך לארץ ישראל פרצה בין תושביה הצלבנים מחלוקת אשר זה מכבר שיסעה את אירופה. מצד אחד היו תומכיו של הקיסר, אשר צידדו בסיפוחה של ממלכת ירושלים לאימפריה הרומית הקדושה. מהצד השני עמדו תומכי האפיפיור, ובראשם אבירי המסדרים הצבאיים האדוקים, אשר גרסו כי לנוכח נידויו של פרידריך בידי האפיפיור, אין לתת לו לדרוך על אדמת הקודש של הממלכה.
באחד ממסעותיו שנערכו לקראת סוף שנת 1228, הגיע פרידריך לעתלית, והעיר המבוצרת נשאה חן בעיניו ונדמתה כמתאימה לכל צרכיו כשליט ממלכת ירושלים, וזאת בשל ביצוריה הכבדים, המוצא הנוח לים ומיעוט התושבים היחסי. בו ברגע החליט הקיסר לקחת את העיר ומצודתה לידיו, רצון שאך התחזק נוכח העובדה שהמבצר היה שייך לאויביו הטמפלרים.
הקיסר הגיע לשערי המצודה ודרש להיכנס בשעריה כשהוא מלווה בשומרי ראשו. הטמפלרים,
פרידריך השני לא היה השליט האירופי היחיד שעברו נקשר במבצר עתלית. בשנות הארבעים המאוחרות של [[המאה ה-13]] יצא מלך [[צרפת]] [[לואי התשיעי מלך צרפת|לואי התשיעי]] במסע צלב, אשר החל בעיר [[דמייטה]] שב[[מצרים]], משם עתיד היה להתקדם לעבר כיבוש ירושלים מדרום. על אף הצלחתו הראשונית בכיבוש דמייטה, גרמו הצפות הנילוס לעיכובו של הצבא הצרפתי בדלתה של הנילוס. החלטות אסטרטגיות שגויות ונמהרות הובילו את המלך הצרפתי עד מהרה לישיבה בכלא המצרי כאסיר מלחמה.
שורה 75:
===נפילת הממלכה===
בשנות השישים של המאה ה-13 עלה כוח חדש במזרח התיכון. השליט [[ממלוכים|הממלוכי]] [[בייברס]] עלה לשלטון במצרים והחל במסעות כיבוש והשמדה בארץ ישראל, כאשר הוא ממגר את כוחות ה[[מונגולים]] אשר פלשו לחבל הארץ זה מכבר. לאחר שהכריע את המונגולים ב[[קרב עין ג'אלות]] המשיך בייברס את מסע המלחמה שלו, הפעם כנגד הצלבנים. לעתלית הגיע בייברס בשנת [[1265]]. כוחותיו פרצו את החומה החיצונית
בדומה למנהגו בעת כיבוש מבצרי צלבנים אחרים, זנח בייברס את המצור שהטיל על עתלית לאחר שנוכח כי הכרעת הנצורים במבצר תארך זמן רב. לאחר הסרת המצור המשיכו הכוחות
בשנת [[1283]] נחתם הסכם בין הצלבנים לממלוכים,
בשנת [[1291]] נפלה הבירה עכו, ומבצר עתלית נשאר המעוז הצלבני האחרון במזרח התיכון כולו. לאחר נפילתה של עכו לא שבו הממלוכים לעתלית, אולם האבירים שאיישו את המבצר באותה תקופה היטיבו להבין כי ממלכת ירושלים הגיעה אל
בליל ה-[[14 באוגוסט]] 1291, עזבה את המעגן המבוצר בעתלית ספינה ועליה אחרוני האבירים הטמפלרים, אחרוני הצלבנים בארץ ישראל. אולם בניגוד למצופה, נטישתו של המבצר לא הביאה לכיבושו
==המבצר לאחר תום שלטון הצלבנים==
שורה 89:
עם החלתו המלאה של השלטון הממלוכי בארץ ישראל הפכה עתלית לבירת מחוז ("עַמְל") באימפריה הממלוכית. חומותיה החיצוניות שוקמו באופן חלקי, והיא יושבה בידי מוסלמים. המבצר המגן על העיר לא שוקם והוא נשאר בעזבונו בתקופה זו. לקראת תום התקופה הממלוכית הלך המקום וננטש, ובעת הכיבוש ה[[עות'מאנים|עות'מאני]] כבר היה נטוש לחלוטין.
בקרב הסולטאנים העות'מאנים התפתח מנהג
פירוק אבני המבצר לצורכי בנייה נמשך עד לסופה של [[המאה ה-19]]. בשנות השמונים של מאה זו מכר השליט הטורקי של חיפה 50,000 אבנים ממבצר עתלית לעמיתו מושל יפו, לטובת בניית המזח ובניין המכס בפתח הנמל.
שורה 99:
לפני הקמת המבצר כונה אזור עתלית בפי הצלבנים בשם "דיסטריקטום" (Districtum) שמשמעו - "המעבר הצר". שם זה ניתן לאזור בשל אופיו הטופוגרפי: מזרחית לרכסי הכורכר יצרו המים הזורמים ב[[נחל אורן]] ביצות אשר הפכו את המעבר במקום לבלתי אפשרי. ממערב שכן הים על חולותיו הבלתי עבירים, ואילו התנועה לאורך מישור החוף הוכרחה לעבור במעבר הצר שבין הביצות לים. מעבר זה היה נתון תחת הסכנה של התקפות שודדים או פורעים, והתקפות אלו היו הגורם שהביא להקמתו של מבצר דטרוא הצלבני במקום, מבצר שמאוחר יותר שולב במערכת ההגנה של מבצר עתלית.
בתיאור המפורט שנותן ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן בקובץ כתביו "ההיסטוריה של דמייטה" לגבי אופן בנייתו של המבצר הוא מכנה אותו לאחר שנשלמה מלאכת הבניה בשם "קסטלום פרגרינרום" (Castellum Peregrinorum) מ[[לטינית]] - מבצר עולי הרגל. שם זה ניתן למבצר משתי סיבות: הראשונה, הירתמותם של עולי הרגל הצלבנים למלאכת בניית המבצר, והשנייה, היותו של המבצר מגן על רצועת החוף הצרה
השפה השגורה בממלכת ירושלים של אותה התקופה הייתה [[צרפתית]]. שמו הצרפתי של המבצר, שאטו פלרן (Château Pèlerin) הוא למעשה תרגום של שמו הלטיני - טירת עולה הרגל.
במהלך ימי הביניים, כאשר היה המבצר תחת כיבוש מוסלמי, הוא נודע בספרות בשם "אלחוּצְן אלאַחְמַר" ([[ערבית]]: "המצודה האדומה"), ככל הנראה על שם הגוון החום-אדמדם של אבני הכורכר
שמו העברי של המבצר נגזר משמה של העיירה עתלית הסמוכה אליו. שמה של העיירה הוא למעשה "עברות" של השם הערבי.
כיום אין אנו יודעים מהי משמעותה של המילה "עתלית", אולם ככל הנראה זהו השם בו נקרא המקום עוד מהתקופה הפיניקית. מדרום למבצר דטרוא
==מבנה המבצר הצלבני==
[[קובץ:Atlit map.png|שמאל|ממוזער|250px|מפה סכמטית של אזור ההתיישבות הצלבנית בעתלית]]
משהוחלט למקם את המבצר על בליטה יבשתית או
הפתרון היה מערכת משולבת של חפיר רטוב ומערכת כפולה של חומות ומגדלים, ששימשה כקו אש בעל מספר מפלסים
===הביצורים===
|