דמטריוס הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ הגהה |
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ ניסוח |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מלך הממלכה הסלאוקית|אחר=מלך [[מוקדון]]|ראו=[[דמטריוס פוליורקטס]]}}
[[קובץ:DemetriosISoter.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מטבע הנושא את דיוקנו של דמטריוס הראשון]]
'''דמטריוס הראשון''' ([[יוונית עתיקה]]: Δημήτριος) '''סוטר''' ([[יוונית]]:''Σωτήρ'',
== חייו==
שורה 7:
אחרי הירצחו של סלאוקוס הרביעי בשנת [[175 לפנה"ס]], ניצל אנטיוכוס הרביעי את שהותו של אחיינו דמטריוס ברומא, והשתלט על כס הממלכה. לאחר מות אנטיוכוס הרביעי ב-[[163 לפנה"ס]], דמטריוס, בתור היורש החוקי, הפציר בפני הסנאט הרומי שיחזיר לו את כס השלטון הסלאוקי, אך הסנאט העדיף את [[אנטיוכוס החמישי]], שהיה ילד, על פניו. דמטריוס הצליח לשכנע את הסקיפיונים ואת בני בריתם שהוא ימלא את התפקיד טוב יותר מאשר [[ליסיאס (עוצר)|ליסיאס]], ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] בזמנו של [[אנטיוכוס החמישי]]{{מקור}}. בזכות התמיכה הסקיפיונית הצליח דמטריוס להימלט מרומא, ובשנת 162 לפנה"ס תפס את השלטון, והוציא להורג את אנטיוכוס החמישי וליסיאס.
בזמן שלטונו התנהלו שתי מרידות גדולות נגד הממלכה הסלאוקית: האחת בארץ ישראל והשנייה באזור [[בבל]]. החשובה מהשתיים התרחשה באזור בבל, בלב האימפריה הסלאוקית. שם אציל בשם טימארכוס, שהיה סטרפ (מושל) בבל בזמן שלטונו של אנטיוכוס הרביעי חש שהממלכה נמצאת בקשיים והרים את נס המרד. הוא הצליח להמריד את האוכלוסייה נגד השלטון המרכזי ואף כרת ברית עם רומא שהכירה בו בתור השליט הלגיטימי באזור שהצליח להמריד. בנוסף כרת טימארכוס ברית עם הארמנים והציב איום מיידי על שלמות הממלכה הסלאוקית.
דמטריוס גישש אצל אריארתס, מלך [[קפדוקיה]] לעזרה נגד טימארכוס ואף ביקש להנשא לבתו, אך הצעתו נדחתה. דמטריוס נקם באריארתס על ידי מימון נדיב לטוען לכתר קפדוקיה וסייע לו לתפוס את השלטון. למרות הסירוב הקפדוקי הצליח דמטריוס להביס את טימארכוס ולדכא את המרד. אחרי הדברת מרד טימארכוס, קיבל מתושבי בבל את הכינוי "סוטר" ("מושיע").
דמטריוס ידוע בהיסטוריה היהודית כאחד האויבים העיקשים של ה[[חשמונאים]]. אחרי הדברת מרד טימארכוס בשנת 162 שלח את אחד הגנרלים הבכירים שלו, באקכידס לשתי פלישות נגד המכבים. במסע השני שנערך בשנת 160 לפנה"ס, אחרי שמרד טימארכוס דוכא, נתן לבאקכידס צבא גדול שכלל 20,000 רגלים ו-2,000 פרשים שניצח את הצבא החשמונאי ב[[קרב אלעשה]], הקרב בו נהרג יהודה המכבי. קרב זה השיב לסלאוקים שליטה זמנית ביהודה, אף כי המרד התחדש זמן קצר אחר כך. לאחר שבאקכידס הובס ועזב את יהודה בשנת 157 לפנה"ס, לא שב דמטריוס לשלוח צבא נגד המורדים. מאוחר יותר אף ניסה להתקרב אליהם וכרת ברית קצרת ימים עם [[יונתן הוופסי]], אחיו של יהודה, כדי שיסייע לו לשמור על מלכותו נגד הטוענים לכתר.
| |||