האקדמיה האפלטונית – הבדלי גרסאות

מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים, הגהה)
מ (קישורים פנימיים)
ב-264 לפנה"ס החלה תקופת האקדמיה התיכונה בראשות [[ארקסילאוס]], ממשיכו של [[פירון מאליס]], מייסד זרם ה[[ספקנות]] ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]]. בהשפעת רעיונותיו של אפלטון שלפיהם לא ניתן לרכוש ידע באמצעות ה[[חוש]]ים, גרס ארקסילאוס כי "דבר אינו ודאי" וכי יש להסתפק ב[[הסתברות]]. הוא תקף את תורת חכמי [[האסכולה הסטואית]] שלפיה קיימת [[אמת (פילוסופיה)|אמת]] ודאית שהיא ה[[תבונה]] האלוהית המונחת ביסודו של הסדר שב[[היקום|יקום]], ושניתן להגיע אליה באמצעות ה[[היגיון]].
 
האקדמיה השלישית שנוסדה על ידי [[קרנאדס]] ב-155 לפנה"ס עדיין החזיקה בתורת הספקנות והכחישה את האפשרות להגיע לחקר האמת המוחלטת. אחרי מות קרנאדס ב- 129, תלמידו [[קליטומאכוס]] שימש כראש האקדמיה עד מותו ב- 110. תלמידו, [[פילון מלאריסה]] ירש את מקומו כראש האקדמיה. אולם ב-88, בתחילת [[מלחמת מיתרידטס הראשונה|מלחמות מיתרידטס]] נאלץ לעזוב את אתונה וקבע את מושבו ב[[רומא]]. ב-86 [[לוקיוס קורנליוס סולה]], שהטיל מצור על אתונה, הרס את מבני האקדמיה וכרת את חורשת עצי הזית שמסביבם. פילון מלאריסה מת ברומא וב- 84 תלמידו [[אנטיוכוס מאשקלון]] שהתגורר ב[[אלכסנדריה]] שב לאתונה וחידש את לימודי האקדמיה ב[[גימנסיון]] תלמי.
 
תקופת הספקנות נמשכה עד שאנטיוכוס מאשקלון גישר בין האידיאות של אפלטון לבין תורת האסכולה הסטואית. הוא טען כי האידיאות אינן טרנסצנדנטיות אלא שוכנות באדם עצמו שתבונתו היא חלק של התבונה האלוהית, וכי עולם החושים גם הוא בעל נשמה בהיותו חלק של היצירה האלוהית.