מרד טאיפינג – הבדלי גרסאות

'''מרד טָאיפּינְג''' [[1850]] - [[1864]] (בסינית: "הממלכה השמימית של השלום הגדול" 太平天國/Tàipíng Tiānguó)- הוא כינוי למרידה עקובה מדם של [[כת]] נוצרית משיחית חמושה בהנהגתו של [[הונג שיו צשיוצ'ואן]] (Hong Xiuquan) כנגד שלטון [[שושלת מנצצ'וינג]] הקיסרית בסין. הערכות למספר ההרוגים במרד מצביעות על לפחות 20 מיליון הרוגים, מקורות אחרים מגיעים עד לכדי 50100 מיליון אבידות. ואףבכל יותרמקרה, למרות כנוי האירוע כ"מרד", היה זהו האירוע הצבאי הקטלני ביותר בהסטוריה האנושית, כשבמהלכו וכתוצאה ממנו נהרגו 1.5%-7% מאוכלוסיית מכךהעולם. עשרות שנים מאוחר יותר, ראה [[מאו דזה דונג]] באידאולוגיה של הטייפינגהטאיפינג מקור השראה מרכזי ל[[מהפכה הקומוניסטית הסינית]] שהובילה להקמתה של [[הרפובליקה העממית של סין]] ב-[[1949]].

המרד פרץ על רקע התנוונותה של הקיסרות הסינית ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] וחוסר יכולתו של הממשל המרכזי לשלוט במחוזות המרוחקים. מצבו הרעוע של הצבא הסיני לאחר תבוסותיו החוזרות ונשנותתבוסותו למעצמות המערב הפכוב[[מלחמת האופיום הראשונה]] שהפכה את הצבא הקיסרי לאוסף של כנופיות שגזלו את עמלם של האיכרים המרודים. איכרים אלואלה פיתחו שנאה עזה לשלטון המרכזי של [[שושלת צ'ינג|ולשושלת הצ'ינג]]. במאה ה-19 חל גם גידול עצום באוכלוסיית סין אך לא חל גידול דומה ביכולת החקלאיתייצור המזון שלה, ולכן פרצו גלי [[רעב]] [[מגפה|ומגפות]] שהובילו לנדידת מיליוני איכרים חסרי אדמה שהפכו לנוודים. נוודים אלו הפכו לעתים לפושעים ושודדי דרכים שהוכיחו שוב את אי יכולתו של הממשל המרכזי להשליט סדר.

[[בריטניה]] והמעצמות האימפריאליסטיות היו גם הן גורם מערער יציבות. [[הסכם נאנג'ינג]] שנחתם בסיום [[מלחמת האופיום|מלחמות האופיוםהראשונה]] כפוכפה על סין לשלם ב[[מטבע זר]] על21 יבוא אופיום מ[[הודו]]מיליון הבריטיתדולר ובכך פגעונפגעה ב[[מאזןיכולתה התשלומים]]הכלכלית של סין, בנוסף השימוש ב[[אופיום]] על ידי מיליוני סינים הפך לנטל עצום על משפחות סיניות עניות שנאלצו לכלכל את בניהם [[התמכרות לסמים|המכורים]]. מעבר לכך, כאשר גרשו הבריטים, במבצע נרחב, פיראטים סינים רבים מאזור קנטון (גואנגדונג), נדדו שודדים אלואלה צפונה והפכו את חייהם של תושבי מחוזות גוואנדונג[[גואנגדונג]] וגוואנג-שיו[[גואנגשי]] לסיוט מתמשך. מחוזות אלו עתידים להיות מרכזו של המרד.

למרד היה גם רקע אתני - מוצאה של השושלת השלטת, שושלת צ'ינג, היה מ[[מנצ'וריה]] שבצפון סין- מחוז שבאופן מסורתי היה מנותק מסין המרכזית. משכילים ולאומנים סינים התרפקו על מורשת השושלת הקודמת-[[שושלת מינג]] שקיסריה היו [[בני האן]], וראו במשטר הנוכחי שלטון מושחת ומנוון. השנאה לשושלת הצצ'ינג ביחד עם הטינה כלפי המעצמות המערביות הפכה בקרב המוני העם לשינאה לכל מי שאינו מבני ההאן. כמוראשוני כן,המורדים פרץהיו המרדשייכים עללקבוצת רקעבני סכסוך[[האקה]], בין[[בני שתיהאן]] קבוצותקנטונזיים, אתניותשרכשו במחוזאיבה גוואנג-שי.מיוחדת ראשונילמנצ'ו המורדיםוהיסטורית היו שייכיםרבים למיעוטמהם אתניבראש בשםהעשייה בסין (ראה [[האקהסון יאט-סן|סון יאטסן]], שרחש[[דנג איבהשיאופינג]], עזההאחיות לרובסונג התושביםSòngjiā במחוזJiěmèi שהיוואחרים). משויכיםמאבקים לקבוצהבין שלאנשי ההאקה ל[[בני האן]] בשםאחרים מקבוצת [[פונטי]] גם הם תרמו לתחילתו של המרי.

מנהיג המרד היה מורה כפרי בשם [[הונג שיו צשיוצ'ואן]], שנכשל בנסיונותיו לעבור את [[בחינות הפקידות]]. בזמן מחלה קשה שלקה בה בסוף שנות הארבעים של המאה ה-19, הזה הונג כי הוא אחיו הקטן של ישו. בחלומו, ביקר בגן העדן, ונתקל בישו, וכן באלוהים וברעייתו. האל התלונן בפני הונג כי השדים משתלטים על גן העדן, וציווה על "אחיו הקטן של ישו" לצאת למלחמה כנגדם. ביחד עם קבוצה קטנה של נאמנים, החל הונג להסתובב בהרי הדרדרים שבמחוז גוואנג-שיגוואנגשי ולאסוף לעצמו חסידים. שותפו החשוב ביותר היה סוחר פחם בשם יאנג שיו צשיוצ'י, שהפך ל"דוברו של אלוהים" ול"נביא". שותף אחר הפך לדוברו של ישו. הנבואות ניתנו במהלך טקסי [[איחוז]] שמאניים. הונג היה המנהיג להלכה, אולם למעשה הפך יאנג, דוברו של אלוהים עלי אדמות, למוציא ולמביא של התנועה.

המרד התחיל במחוז באזור נידח של מחוז [[ג'יאנגשיגואנגשי]] בשנת 1850 ב[[מלחמת גרילה]]. המלחמה התחילה בסכסוכים דתיים בין חסידיו של הונג לבין כפריים בודהיסטיים מקומיים, ועקב התערבות הרשויות הסלימה למרד של ממש. בשלב זה, טען הונג שהשדים מחלומו אינם אלא המנצ'ורים השולטים בסין, ולפיכך הטיף לרצח עם מוחלט של כל בני העדה, גברים, נשים וילדים. בהמשך המרד הפכו פעולות הגרילה למלחמה מלאה. צבא המורדים היה מאורגן יותר מן הצבא הקיסרי שלא היה פעיל בחלק מן המחוזות בהן פרץ המרד, דבר שהוביל לניצחונות רבים. בשיאם, המורדים שלטו ברוב דרום ומרכז סין.

הונג שיוצ'ואן הכריז על עצמו כ[[שליט אבסולוטי]] בממלכה. המדיניות שהונהגו על ידיו הייתה שונה משמעותית מהמקובלת בסין הקיסרית - פקידים נבחנו על ידיעתיהם בכתביו של הונג, כולל גרסה של התנ"ך שנערכה על ידו, ובמיתולוגיה של הטאיפינג, ולא על [[קונפוציאניזם]], ה[[רכוש פרטי|רכוש הפרטי]] בוטל ונאסרו [[הימורים]], [[סמים]], [[טבק]] ו[[עבדות]]. מקדשים בודהיסטיים, דאואיסטיים וקונפוציאניים נשרפו וכל כוהניהם נטבחו. כמו כן הוחלף [[לוח שנה|לוח השנה]] מ[[לוח שנה ירחי|שנת ירח]] ל[[שנת שמש]]. נאסרו מנהגים כמו קשירת רגלי נשים, עישון אופיום, וכן הצגות תיאטרון, זנות וכל סוגי הבידור. מעל הכל, ציווה הונג על הפרדה חמורה בין גברים לנשים, ואסר כל מגע אפילו בין זוגות נשואים. יחסי מין נאסרו "עד לניצחון הסופי במלחמה". עם זאת, חיו הונג, יאנג ונאמניהם חיי מותרות והפקר, ובניגוד לאיסור הכללי על יחסי מין, נהנו מהרמון מלא בפילגשים. הונג עצמו הכריח את פילגשיו לבנות עבורו בריכת נוי בגשם ובשלג.

ראש המדינההמממלכה היה כמובן הונג, ותוארו היה "המלך השמיימי". סגניו קיבלו תוארי "מלכים", ובראשם עמד יאנג שיו צשיוצ'י, שכונה "מלך המזרח". המלכים השליטו בננגבנאנג'ינג משטר אימים. משטרה חשאית, שבראשה עמד יאנג, פעלה כדי לאכוף בנוקשות את חוקי המוסר, ונאשמים נחקרו על ידי "אלוהים" שדיבר מפיו של יאנג עצמו. הדיקטטורה הפכה במהרה לכאוס, עקב סכסוך הולך ומסלים בין הונג ליאנג. בליל אימים אחד, הורה הונג לטבוח ללא רחם את יאנג וכל נאמניו, ביניהם מורדים ותיקים רבים. הטבח נחשב לנקודת מפנה חשובה במרד הטאיפינג. כפי שהעיד אחד המלכים מאוחר יותר, האמון בין המנהיגים אבד, משבר שהחמיר עקב תבוסות צבא הטאיפינג בשדה הקרב. לקראת סוף שנות החמישים נפתח צוהר לתקווה, כאשר הגיע לננגלנאנג'ינג [[הונג רן-גאןראנגאן]] בן דודו הצעיר, הנמרץ והמשכיל של המלך השמיימי, ומונה לראש השרים וה"מלך המגן". המלך המגן ניסה למתן את משטר העריצות ולפתוח בסדרת רפורמות מרחיקות לכת ברוח מערבית, אולם צעדיו היו כבר בגדר "מעט מדי ומאוחר מדי", מה גם שלא נהנה משיתוף פעולה אמיתי מצד המלך השמיימי.

המורדים לא הצליחו לזכות לתמיכה ממדינות המערב. הרפורמות שהנהיגו היו מנוגדות לאורח החיים הסיני, דבר שהוביל להתנגדות עזה בקרב המלומדים הקונפוציאניים. אחד מהם, [[דזנג גואו פאןגואופאן]], גייס צבא מתנדבים במחוז [[הונאן]] שחבר לצבא הקיסרי החלש והמפורר של [[שושלת צ'ינג]]. לעזרת הקיסרות נחלצו גם מדינות המערב, בדמות צבא בינלאומי של שכירי חרב, "הצבא הבלתי מנוצח", בראשותם של [[פרדריק וורד]] ו[[צ'ארלס גורדון]] (שנפל לימים בעת דיכוי [[מרד המהדי]] בסודאן).

המורדים נחלו תבוסות צבאיות וב-[[1860]] החלה נפילתם. בראשית [[1864]] סין הקיסרית שלטה ברוב השטח. הונג הכריז כי אלוהים יגן על הממלכה השמימית. למרות זאת המורדים נחלו הפסדים נוספים. בעת מצור שהוטל על [[ננקינג]] הונג הרעיל את עצמו וגופתו נתגלתה בביוב. המלך שי דה קאי, אחד המצביאים המוכשרים ביותר של המרד, נפל בשבי ונקרע לגזרים בעודו חי. המלך המגן, הונג רן גאןראנגאן, ניסה להימלט ביחד עם יורש העצר, אולם נתפס בידי חיילי הצבא הקיסרי. יורש העצר הסכים להישבע אמונים לקיסרות ולשרת אותה כ"פקיד נחות דרג", אולם תחינותיו לא הועילו. הוצאתו להורג, ביחד עם המלך המגן, סימלה את סופו של מרד הטאיפינג.

ישנם היסטוריונים הגורסים כי מרד הטינפיגטאינפיג סיים מסורת בת אלפיים שנה של נאמנות לקיסר הסיני, למרות שהמרד כשל בסופו של דבר, הזרעים האידאולוגיים לערעור על מעמדו של הקיסר נזרעו. זרעים אלו עתידים לסיים את השלטון הקיסרי בסין עם המהפכה הסינית של 1911. היסטוריונים רשמיים של סין העממית רואים במרד את מבשר המהפכה הקומוניסטית, ואת כישלון המרד כתוצאה של האימפריאליזם המערבי. האידאולוגיה שהניעה את המרד קיבלה דגש מיוחד במחקר ההיסטורי- המרד התבסס על כתבי הקודש נוצריים הזרים לאופן המחשבה הסינית, תוך כדי דחייה מופגנת של הפילוסופיה הקונפוציונית הקלאסית עליה מבוססת תרבות סין. מובן שללא קשר עם אנשי כנסייה מערביים היה הונג יכול להכתיב בעצמו את דתו עד שלא דמתה לנצרות המקובלת.