איקבנה – הבדלי גרסאות

* '''היופי הטבעי של צמח'''. לכל צמח יש אופי ייחודי, המגדיר את הצורה בה הוא גדל - למשל, ה[[חבלבליים|חבלבל]] תמיד גדל נגד כיוון השעון. התכונות הייחודיות לכל צמח נקראות '''שוּ‏שוֹ'''‏, בעוד המאפיינים המשותפים לכלל הצמחים, כגון הגדילה לכיוון השמש, נקראים '''שִיזֵן'''. יצירת איקבנה צריכה לבטא את שניהם - גם את הטבע הייחודי של כל צמח וגם את האופי המשותף של כלל מרכיבי היצירה, להדגיש את יופים וליצור הרגשה של חיות.

* '''התאמה לסביבה'''. אחד האספקטים החשובים של חיבור איקבנה לטבע היא תלות היצירה בסביבה שלה באופן כללי ובפרט בעונת השנה. הצמחים המרכיבים את האיקבנה, מידת פריחתם ואף האגרטל משתנים בהתאם לעונה - למשל, באביב משתמשים בסלי [[במבוק]] בהירים בתור אגרטל, והפרחים יהיו בצורת ניצנים בלבד, בעוד שבסתיו נהוג להשתמש בסלים קהים יותר, ולצד הפרחים יבואו [[פרי|פירות]] ותותים. הסידור החורפי יהיה צנוע יותר מבעונות אחרות, כדי לשקף את השממה של הטבע המושלג. בנוסף, לקראת מספר חגים בשנה מכינים איקבנה המורכבת מצמחים קבועים האופייניים לאותו חג - כך, איקבנה לקראת [[ראש השנה האזרחית|ראש השנה]] תכלול בהכרח ענפי [[אורן]], [[במבוק]] ופרחי [[שזיף]] ובחג הבנות האביבי, שמצוין ב-6 ב[[מרץ]], מכינים סידור מפרחי [[אפרסק]] עדינים.

* '''יופי הקו''' - היופי והמשמעות של יצירת איקבנה מבוסס לא פעם על צורת הענפים והגבעולים המרכיבים את היצירה ועל מצבם אחד ביחס לשני. בסגנונות רבים, במיוחד בסגנונות הקלאסיים, המרכיבים של היצירה (היָ‏אקוּ‏אֵדַ‏ה) מוגדרים על פי הזווית והכיוון שלהם. בעקבות זאת, קיים מספר רב של טכניקות המאפשר ליצור במדויק את הכיוון הרצוי של הענף ולשמר אותו.

* '''אסימטריה והרמוניה''' - בדומה לטבע, איקבנה אינה [[סימטריה|סימטרית]], אך מאוזנת. הסגנונות הקלאסיית מגדירים איך ניתן למקם מרכיבים אחד מול השני כדי ליצור את האיזון, וגם בסגנונות הפשוטים קיימים לפחות שני מרכיבים, המנוגדים אחד לשני ובכך יוצרים את ההרמוניה.