ברברה קרוגר – הבדלי גרסאות

בשנת [[2005]] זכתה בפרס [[אריה הזהב]] – פרס יוקרתי למפעל חיים שהוענק לה [[הביאנלה של ונציה|בביאנלה של ונציה]].{{הערה|ראו מאמר על זכייתה של קרוגר בפרס אריה הזהב: [http://www.utsandiego.com/uniontrib/20050610/news_1c10show.html '''Venice Biennale honors artist Barbara Kruger''']באתר utsandiego}} מרבית עבודותיה מורכבות מתצלומים שחור/לבן שעליהם ישנם כיתובים לבנים על רקע אדום הנושאים גוון פוליטי.

ברברה קרוגר נולדה ב[[ניוארק]], [[ניו ג'רזי]], למשפחה יהודיה מ[[מעמד בינוני|המעמד הבינוני]] הנמוך. אביה היה טכנאי כימיה ואמה מזכירה משפטית. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, החלה ללמוד בשנת [[1964]] ב[[אוניברסיטת סירקיוז]], ושם החלה לגלות עניין בעיצוב גרפי, בשירה, בכתיבה ובציור. לאחר שנת לימודים אחת בלבד, היא עברה לניו יורק והחלה ללמוד בבית הספר לאמנות ולעיצוב 'פרסונס' - 'Parsons School of Design', שם התוודעה לצלמת [[דיאן ארבוס]] ולמעצב הגרפי הנודע [[מרווין יזראל]] שהיו ממורי בית הספר. לאחר שנה עזבה שוב את לימודיה והחלה לעבוד כמעצבת בכתב העת 'מדמואזל' – 'Mademoiselle' ותוך זמן קצר הפכה למעצבת הראשית שלו. מאוחר יותר עבדה כמעצבת במשרה חלקית במגזינים נוספים כגון, 'בית וגן' - 'House and Garden', במגזין היוקרתי לצילום 'אפרטיור' (צמצם)- 'Aperture' ובמקביל עצבה גם עטיפות לספרים שעסקו בנושאים פוליטיים. בשנת 1975 חדלה לצייר ובין השנים 1976-1980, גרה בברקלי קליפורניה ולימדה שם. בשנת 1977 חזרה ליצור, תחילה כצלמת שצרפה כיתובים לעבודותיה ומאוחר יותר כמי ששואבת דימויים מעולם התקשורת.

בשנת [[1987]], יצרה עבודת צילום בטכניקה של [[הדפס משי]], בה נראיית כף יד אוחזת בתווית שגודלה כגודל [[כרטיס אשראי]], שבה כתובה הפרפרזה "אני קונה משמע אני קיים", על אמירתו של [[רנה דקארט]] "אני חושב משמע אני קיים". בעבודה זו כמו בעבודות רבות נוספות, היא מותחת ביקורת על תרבות הצריכה של החברה המערבית, שבה מעורבים היצרנים ואמצעי התקשורת המסחריים.