פתולוגיה – הבדלי גרסאות

ההיסטוריה של הפתולוגיה התחילה מימי קדם כאשר אנשים החלו לבדוק את הגופותגופות של בני אדם. הבדיקהבדיקה של הגופותגופות הובילה לנתיחת גופות על מנת לגלות את סיבת המוות. במהלך זמן זה , האנשים כבר החלו בגיבוש המידע על מה שאנחנו יודעים היום כדלקת, גידולים ועוד הרבה יותר.

פתולוגיה החלה להתפתח כנושא במהלך המאה ה-19 דרך מורים ורופאים שלמדו פתולוגיה. הם התייחסו אליו כאל "האנטומיה הפתולוגית" או "האנטומיה החולנית". עם זאת, פתולוגיה כתחום של רפואה לא היה מוכר עד סוף המאה-19 ותחילת המאה ה -20. במאה ה -19, רופאים הבינו שפתוגנים הגורמים למחלות, או חיידקים (הגורמים למחלות, או פתוגניים, חיידקים, כגון חיידקים, וירוסים, פטריות, אמבות, עובש, הפרוטיסטים, ופריונים) היו קיימים והיו בעלי יכלתיכולת של רבייה וכפל , ושרוחות רעות או ליחות, או אפילו את הסימנים ותסמינים של המצב, לא היו גורם סיבתי של מחלה.

במהלך המאה ה-19, Rudolf Virchow נתן את התרומה הגדולה ביותר לשדה על ידי החדרת ההליך של ניתוח רקמות ותאים דרך מיקרוסקופ לפתולוגים. זה מאד השפיע על התחום כי זאת הייתה דרך אחרת כדי לנתח אופייקטים, וזה הוביל לפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים יותר.

בסוף 1920עד1920 עד התחלת 1930 הפתולוגיה נחשבה להתמחות ברפואה. במהלך השנים הבאות, ההחלטה לפצל את הפתולוגיה לתוך תת-התמחויות התעוררה. היום, פתולוגיה אנטומית, קלינית, מולקולרית, משפטית, אורלית, dermatopathology, hematopathology, וneuropathologyו-neuropathology מתקיימים כהתמחויות רפואיות. כיום, פתולוגים הם רופאים שמאבחנים חולים עם מחלות באמצעות בדיקה של ביופסיות וכריתות. העבודה שלהם כוללת גם גילוי מחלות חדשות ועבודה עם רופאים ומדענים אחרים על פתרונות לטיפול במחלות כגון סוגים שונים של סרטן.