אנאפסט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון ניקוד
אין תקציר עריכה
שורה 35:
הערבוביה של אנאפסטים ויאמבוסים בסדר הזה מאפיינת מאוד את חריזת שלהי [[המאה ה-19]], במיוחד זו של אלג'רנון צ'ארלס סווינברן בשירים דוגמת "ניצחון הזמן" והפזמונים מ"אטלנטה בקלידון". סווינברן הוסיף וכתב כמה שירים בפחות או יותר משקל אנאפסטי פשוט, עם אורכי-שורה הנעים משלוש רגליים ("דולורס") ועד לשמונה ("מרץ: שיר-תהילה"). אולם, תפקידה הנפוץ ביותר של האנאפסט ב[[תרבות הממלכה המאוחדת|חריזה האנגלית]] הוא כמשקל מבדח, הרגל של ה[[חמשיר]], בשיר של לואיס קרול "[[ציד הסנרק]]", שירי האיגיון של [[אדוארד ליר]], ספר החתולים המעשיים ל[[ט.ס. אליוט]], מספר סיפורים של [[ד"ר סוס]] ואינספור דוגמאות אחרות.
 
מלבד תפקידן הבלתי-תלוי, ברגלי האנאפסט נעשה לעתים שימוש כתחליף בחריזה יאמבית. במשקלב[[משקל יאמבי]] נוקשה, אנאפסטים אינן חזון נפרץ, אך הן מצויות בתכיפות-מה בגרסאות חופשיות יותר של השורה היאמבית, כגון החריזה של [[מחזה|מחזותיו]] האחרונים של [[שייקספיר]], או השירה הפיוטית בת המאה התשע-עשרה.
 
בשירה העברית, בה הטעם הוא תמיד בהברה האחרונה או הלפני-אחרונה, נפוץ משקל האנפסט והכתיבה בו נוחה. [[נתן אלתרמן]] ידוע בשימוש הרב שעשה במשקל זה, למשל בשורה "עוד א'''בוא''' אל ס'''פך''' בשפ'''ת'''יים כ'''בות'''". דוגמה נוספת לשירה עברית במשקל אנאפסט היא "[[שיר הרעות]]" ל[[חיים גורי]], שבו השורות האי-זוגיות שקולות בטרימטר אנאפסטי ובשורות הזוגיות נוספת הברה: