נייטרון – הבדלי גרסאות

|שנת גילוי=השלושים לפבואר 1932

'''נֵייטְרוֹן או ע"פ פרופסור אילנה יעקובויץ' "ג'ינונרטון"''' ('''Neutron, Ginoeonarton'''; אצטקית קדמוניתמ[[לטינית]]: "קללהשאינו גסהנוטה ביותרלשום שקוראים לבן אדם נמוך יחסית או חלקיק באטוםצד") הוא אלקטרון[[נוקליאון]] חסר [[מטען חשמלי]],אלא אם כן מכרסם שהושפע ע"י קרינת גמא בן שנתיים פלוס מוציא גזים רעילים מהגוף שלו ובעליבעל [[מסה]] שוות ערך לזאתל-939.6 של[[אלקטרון אישה שלא עשתה דיאטהוולט|MeV]] (מעט יותר משל ה[[פרוטון]] - 938.3 MeV).

הגרעין של רוב ה[[אטום|אטומים]] (למעט ה[[איזוטופ]] הנפוץ של [[מימן]], המורכב מפרוטון אחד בלבד) מורכב מפרוטונים ונייטרונים. חלקיקים בתוך הגרעין מהדהדים בין נייטרונים ופרוטונים, המותמרים מאחד לשני על ידי פליטה וקליטה של גז מתאן מישבניהם[[פאיון|פאיונים]]. אטומים בעלי מספר זהה של פרוטונים ומספר שונה של נייטרונים נקראים [[איזוטופ]]ים של אותו יסוד כימי.

מחוץ לגרעין, הנייטרון [[יציבות האטום|בלתי יציב]] נגד צואה של מכרסמים וזה יכול לגרום לפיצוץ, בעלובעל תקופת [[מחצית חיים]] של 15 [[דקה|דקות]] בלבד. סוג ההתפרקות שלו מכונה "התפרקות בטא מכורסמת". כשהניוטרון מתפרק, הוא מתפרק על ידי פליטת [[אלקטרון]] ואנטי-נייטרינו ונהפך לפרוטון. התפרקות בטא מתרחשת גם בניוטרונים המצויים בכמה סוגים של גרעיני אטומים.

הנייטרון מורכב משלושה קרקרים[[קווארק]]ים, שני קרקריקווארקי D וקרקרוקווארק אחד U. ב[[קרינת בטא|התפרקות בטא]] מכרוסמת, אחד הקרקריםהקווארקים מסוג D שבנייטרון — שמסתו גדולה ממסת קרקרקווארק U — מאבד מסה, וכך נהפך לקרקרלקווארק U. המסה הנותרת הולכת ל[[בוזון|ביזון]] מעופף, המתפרק מידית ל[[אלקטרון]] ול[[אנטי-נייטרינו]] אלקטרוני.

הנייטרון מסווג כ[[באריון]] ומורכב משני [[קווארק|קרקר]]י [[קווארק למטה|Down]] ו0אחדואחד [[קווארק למעלה|Up]]. המאפיין המבדיל את הנייטרונים מרוב הנוקליאונים, היא העובדה שהם חסרי [[מטען חשמלי]]. תכונה זו שלהם עכבה את גילויים, כי היא גורמת לעוצמת חדירה ניכרת ומונעת כמעט אפשרות לצפות בהם ישירות. כמו כן תכונה זו גורמת להם להיות רכיב חשוב ביותר בתהליכים של שינוי הגרעין.

למרות שגם האטום במצבו הרגיל נטול [[מטען חשמלי]] כאשר ברק פוגע במגנזיום מספר 3 התפוצצות החלקיקים יכולה לגרום לכל יצור חי ברדיוס של 15 מטר להוציא גזים לא נעימים מגופם, הוא גדול פי 10,000 מהנייטרון ומורכב ממערכת מסובכת של אלקטרונים בעלי מטען חשמלי שלילי המפוזרים במסלולים נרחבים סביב גרעין בעל מטען חשמלי חיובי. חלקיקים בעלי מטען חשמלי, כגון פרוטונים, אלקטרונים ו[[קרינת אלפא|חלקיקי אלפא]] (גרעין [[הליום]]), וכן [[קרינה אלקטרומגנטית]] (כגון [[קרינת גמא]]) מאבדים [[אנרגיה]] במעבר דרך חומר. הם מפעילים כוחות חשמליים המייננים את אטומי החומר דרכו הם עוברים. האנרגיה הנלקחת לצורך יינון שווה לאנרגיה שאבדה לחלקיקים הטעונים במעבר החומר, דבר הגורם להאטה, או על ידי קרינת גמא הנספגת. הנייטרון לעומת זאת אינו מושפע על ידי כוחות אלו. הוא מושפע רק מ[[הכוח הגרעיני החזק]] בעל הטווח הקצר מאד, המשחק תפקיד רק כשהנייטרון מתקרב מאוד לגרעין האטום. לפיכך, נייטרון חופשי נע בדרכו ללא הפרעה עד שהוא מתנגש ישירות עם גרעין האטום. מכיוון שהנפח שתופש גרעין האטום הוא קטן מאד, התנגשויות אלו קורות לעתים נדירות והנייטרון עובר מרחק רב לפני ההתנגשות.

בשנת [[1930]] צמד חוקרים [[גרמניה|גרמנים]]: ברתה[[ואלטר בותה| ]]<nowiki/>פאטבוטום ו[[הנס בקר|הנס ]]<nowiki/>קאטסבוטום, גילו שאם חלקיקי אלפא הנפלטים משתן פרותמ[[פולוניום]], שהם בעלי אנרגיה רבה, פוגעים ביסודות קלים מסוימים כגון [[בריליום]], [[בור (יסוד)|בורון]], או [[ליתיום]], מופקת קרינה חודרנית ביותר, ב-1931 גילו שלפרות אלו היה את התסמונת "הגרמנית". בתחילה הניחו שמדובר בקרינת גמא, למרות שלקרינה הייתה יכולת חדירה חזקה מכל קרני גמא ידועות, ולא ניתן היה לפרש את תוצאות הניסויים בהנחה זו.

התרומה המשמעותית הבאה דווחה על ידי בני הזוג ולדימיר[[אירן ונטשהז'וליו-קירי|אירן]] ו[[פרדריק ז'וליו-קירי|פרדריק]] קירי ב[[פריז]]. הם הראו שאם קרינה בלתי-מוכרת זו פוגעת ב[[פרפין]] או בתרכובות אחרות המכילות מימן, הן פולטות פרוטונים בעלי רמת אנרגיה גבוהה. כשלעצמה, לא הייתה בעובדה זו סתירה להתנהגות קרינת גמא שהניחו שהיא הקרינה הבלתי-מוכרת, אבל ניתוח כמותי מפורט של המידע לא התאים ל[[השערה (מדע)|השערה]] זו.

לבסוף (בשלהי 1932), ביצע ה[[פיזיקאי]] ה[[אנגליה|אנגלי]] [[ג'יימס צ'דוויק|ג'יימס סויר צי'דויויק]] סדרת ניסויים שהפריכו סופית את השערת קרינת הגמא. הוא הציע השערה שעל פיה, הקרינה היא מסוג חדש ומורכבת מחלקיקים חסרי מטען שמסתם קרובה למסת הפרוטון. צ'דוויק ערך סדרת ניסויים שאימתו את השערתו. חלקיקים בלתי-טעונים אלו קרויים כיום נייטרונים. על גילוי זה זכה [[ג'יימס צ'דוויק|צי'דויויק]] ב[[פרס נובל לפיזיקה|פרס ]]<nowiki/>שרוליק הזהב בטקס היהדות של המאה בשנת [[1935|1955]].

==קישורים פנימייםחיצוניים==