|
==רקע היסטורי==
בשנת 250 לפנה"ס, השנה הארבע-עשרה למלחמה, החליטו הרומאים לנסות זו הפעם השלישית להכריעה על ידי פלישה לאפריקה. שני הנסיונותהניסיונות הקודמים, (ב-[[260 לפנה"ס|255]] וב-[[260 לפנה"ס|253 לפנה"ס]]), נכשלו. מכיוון שנותרו בידי הקרתגים שני בסיסים ימיים חזקים במערב סיציליה, ערי הנמל ליליבאיון ודרפאנה, פנו קודם הרומאים לכיבושן, כדי לסלק את האיום מעורפו של הצבא העתיד לנחות ולהילחם באפריקה. ניסיונם להכריע את [[המצור על ליליבאום|ליליבאיון]] במצור לא צלח; הקרתגים נלחמו בכל כוחם להגנת מאחזיהם האחרונים באי, והאבידות בקרב צוותי אוניות המלחמה הרומאיות שגויסו למלאכת המצור היו גדולות מאוד. בהוראת הסנאט נאספו ונשלחו מיד אל סיציליה עשרת-אלפים חותרים ומלחים חדשים, כדי לשמור על מוכנותו של הצי המלחמתי החונה בליליבאיון. הקונסול [[פובליוס קלאודיוס פולכר]] (Publius Claudius Pulcher), שקיבל את הפיקוד על הצבא בחלוף שנה למצור (249 לפנה"ס), סבר כי השעה כשרה להנחית התקפת פתע על דרפאנה. הוא שקל ומצא, כי הקרתגים בדרפאנה אינם יודעים על הגעת התגבורת, ועל כן משוכנעים כי אוניות הרומאים אינן כשירות ללחימה בים מחוסר צוותים ולא נשקפת מהן סכנה מיידית. פובליוס קלאודיוס בחר את מיטב הלוחמים בצבא להיות חיילי-צי באוניות, כשמטרתו לפרוץ אל הנמל עם שחר ולכבוש את העיר בהפתעה. בחצות הליל יצאו מליליבאיון 123 אוניות מלחמה רומאיות מבלי שהאויב ירגיש בכך ועשו דרכן במערך טורי לאורך החוף לעבר דרפאנה.
==ההיערכות לקרב==
==מקורות==
פוליביוס. '''היסטוריה'''. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות [[בנימין שימרון]]. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1991.<br />
סויטוניוס. '''שנים-עשר הקיסרים'''. תירגםתרגם מרומית ד"ר [[אלכסנדר שור]]. תל אביב, [[הוצאת מסדה]], 1959.<br />
מרקוס טוליוס קיקרו. '''על טבע האלים'''. תרגמה מרומית והוסיפה הערות ומפתח [[אביבה קציר]]. רמת-גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1992.<br />
|
