אביגדור אריכא – הבדלי גרסאות

אחרי שביולי [[1941]] חזרה צ'רנוביץ לידי צבאות רומניה ו[[גרמניה]], גורש באוקטובר [[1941]] הצייר לעתיד, אז בן 12, עם הוריו ואחותו לחבל [[טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)|טרנסניסטריה]] ששלטון [[אנטונסקו]] ייעד לחיסול האוכלוסייה היהודית של אזורי הספר ממזרח רומניה, בעיקר מ[[בסרביה]] ובוקובינה הצפונית, שאוחדו מחדש עם רומניה. בחורף 1942 נפטר האב אחרי מכות קשות שקיבל מז'נדרמים רומנים בסמוך ליישוב לוצ'ינץ. דבריו האחרונים אל בנו היו:"שאף לחופש", מסר שאריכא, לפי עדותו, השתדל להפנים גם בחייו האישיים וגם בדרכו האמנותית.

{{הערה|1= "הארץ" 28 באפריל 2009 , ראיון עם הצייר }}.

 

בדצמבר 1943 ניצל על ידי משלחת הוועדה לסיוע ליהודים, שפעלה במסווה "מרכז היהודים ברומניה" והורשתה לבוא למקום כדי לפנות, בסיוע [[הצלב האדום]], 1400 ילדים יהודים. אריכא פונה עם תעודות של ילד אחר, שכבר נפטר, מפני ששמו לא הופיע ברשימה. ב-[[6 במרץ]] [[1944]] קיבל בעזרת [[עליית הנוער]] אישור להגר, תחת זהות בדויה, ל[[ארץ ישראל]] . ציוריו מהמחנה הגיעו גם הם בדרכים עקלקלות לרשות עליית הנוער, שפירסמה אותם בהמשך בספר. אריכא זכה לראות את המקור מחדש רק בשנת [[1960]].