קרב חלקין גול – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Khalkhin Gol George Zhukov and Khorloogiin Choibalsan 1939.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[גיאורגי ז'וקוב]] (משמאל) עם מפקד הצבא המונגולי [[מרשל (דרגה)|מרשל]] צ'וייבולסאן]]

 

 

צבא קוואנטונג, בניגוד לכך, כלל רק שתי דיוויזיות משורינות קלות בעת המתקפה, שנבנו על שלד הדיוויזיה ה-23 של הגנרל קומצוברה, והמטה שלהן היה ב[[האילר]] בירת [[חסינגן]], למעלה מ-160 קילומטרים ממקום הלחימה. המודיעין היפני נכשל בהערכת כוח האויב שממולו.

ז'וקוב החליט כי זה הזמן לשבור את השוויון. הוא היקצה 50,000 חיילים סובייטים ומונגולים לשמור על הגדה המזרחית של הנהר, ואז, ב-[[20 באוגוסט]] חצה את הנהר מערבה והתקיף את כוחות העילית היפנים עם שלוש דיוויזיות חי"ר, ריכוז ארטילרי, חטיבת טנקים, ומיטב המטוסים שעמדו לרשותו. היפנים רותקו על ידי התקדמות יחידות המרכז הסובייטי, וז'וקוב פעל להקיפם משני העברים, והתקיף אותם מאחור, כשהוא מנתק את קווי האספקה והתקשורת שלהם. אל מול התקפות נגד נואשות (קצין יפני אחד שלף את חרבו והסתער בחרב שלופה על הטנקים הסובייטים המסתערים), השיג ז'וקוב [[תנועת מלקחיים]] קלאסית. כאשר שתי זרועות הכוח של ז'וקוב נפגשו בכפר נומונהאן ב-25 בחודש, הדיוויזיה ה-23 היפנית כותרה ונלכדה.

 

 

בה בשעה שהשלים ז'וקוב את השמדת הדיוויזיה ה-23 התרחשו, אלפי קילומטרים מערבה משם, מאורעות חשובים. ביום המחרת, [[1 בספטמבר]] [[1939]], הורה [[אדולף היטלר]] על כיבוש [[פולין]], ובאירופה פרצה [[מלחמת העולם השנייה]]. הסובייטים כבר היו קשורים ב[[הסכם מולוטוב ריבנטרופ]] שלפיו היה [[הצבא האדום]] רשאי להיכנס לפולין, [[לטביה]] ו[[אסטוניה]]. ייתכן שהיה זה כתוצאה מהאפשרות להתרחב טריטוריאלית במערב, ש[[סטלין]] לא הורה לז'וקוב לנצל את ההצלחה, ולהתקדם אל מעבר לקו הגבול לו טענו הסובייטים לפני הקרב. הסובייטים והיפנים חתמו על הסכם הפסקת אש ב-[[15 בספטמבר]], שנכנס לתוקף ביום משלאחר מכן. סטלין הורה על פלישה לפולין שהחלה ב-[[17 בספטמבר]].

על אף שהמערכה לא זכתה לפרסום ניכר במערב בעת התחוללותה, היו לה השפעות של ממש על הדרך בה התנהלה [[מלחמת העולם השנייה]]. יש הטוענים כי היה זה הקרב המכריע הראשון ב[[מלחמת העולם השנייה]], על אף שהתרחש בחודשים שקדמו ליום בו "פרצה" באופן רשמי, משום שהייתה לו חשיבות בקביעת מערך [[מדינות הציר]]. תוצאות הקרב הביאו לכך ששתי מדינות הציר העיקריות, [[גרמניה הנאצית]] ו[[האימפריה היפנית]], לא יוכלו לשאוף לחיבור טריטוריאלי ביניהן. התבוסה שכנעה את המטה הכללי הקיסרי ב[[טוקיו]] כי הרצון של אנשי הצבא לכבוש את [[סיביר]] עד ל[[ימת באיקל]], אינו אפשרי. משום כך התרכזו בכיבושים בדרום מזרח אסיה. מפנה זה הוביל ישירות אל [[המתקפה על פרל הארבור]], שנתיים וחצי מאוחר יותר, בדצמבר [[1941]]. היפנים לא יפנו עוד את כוחותיהם כנגד [[ברית המועצות]]. בשנת [[1941]] חתמו המדינות על הסכמים שהסדירו את גבולותיה של מונגוליה, והכריזו על נייטרליות הדדית. נייטרליות זו נשמרה עד [[מבצע סערת אוגוסט]] בו כבשו הסובייטים את מנצ'וריה באוגוסט [[1945]], בשבוע האחרון של מלחמת העולם השנייה.

 

 

היפנים, על אף שהסיקו כי אין להילחם נגד ברית המועצות, לא הסיקו כל מסקנות טקטיות מן הקרב. הם המשיכו להדגיש את האומץ האישי של החייל הבודד אל מול מאסות של כוח צבאי ושריון. הבעיות שעמדו בפניהם בחלקין גול - מתקפות של חיל רגלים אל מול שריון, תטרדנה אותם במהלך כל מלחמת העולם השנייה, אל מול כוחות בריטים ואמריקנים שיתאוששו ממתקפת הפתע של סוף שנת [[1941]] ויצליחו לרכז כוחות גדולים אל מול חיל הרגלים היפני המחופר בעמדותיו.