דיודורוס סיקולוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
שורה 30:
בקטע הראשון דיודורוס מתאר את המצור של [[אנטיוכוס השביעי]] (סידטס) על [[ירושלים]]{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://attalus.org/translate/diodorus34.html '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספרים 35-34, פרק 1, סעיפים 5-1].}} בשנת 134 לפנה"ס, שנת שלטונו הראשונה של [[יוחנן הורקנוס]] החשמונאי. לא ניתן לדעת בוודאות, אך ככל הנראה המקור לתיאור היה [[פוסידוניוס]]. דיודורוס משלב בתיאור המצור (דיווח מקביל על המצור נמצא גם אצל [[יוסף בן מתתיהו]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 13, פרק ח, פסקאות ב-ג, סעיפים 248-236.}}) סיפורים עוינים על ההיסטוריה של היהודים:
 
אנטיוכוס צר על ירושלים והיהודים החזיקו מעמד לזמן מה, אך כשהאספקה התדלדלה הם נאלצו לפתוח בנסיונותבניסיונות הידברות לסיים את פעולות האיבה. רוב חבריו של אנטיוכוס יעצו לו "לכבוש את העיר בסערה ולמחות כליל את העם היהודי, מאחר שרק הם מכל העמים נמנעו מקשרים עם כל עם אחר וראו בכל בני־האדם אויבים. עוד הם ציינו שאבות אבותיהם של היהודים גורשו מכל שטח מצרים בתור כופרים שנואי־האלים. שכן במטרה לטהר את הארץ, כל אלה שנשאו על גופם סימנים לבנים וסימני [[צרעת]] ([[עלילת המצורעים]]) קובצו יחדיו וגורשו אל מעבר לגבול, כמי שמארה רובצת על ראשם; הפליטים כבשו את סביבות ירושלים, ומשארגנו את עם היהודים הפכו את שנאתם לאנושות למסורת, ולשם כך הנהיגו חוקים תמוהים בתכלית: לא להסב לסעודה עם בני עם אחר כלשהו, וגם לא לגלות כלפיהם ולו שמץ של רצון טוב".{{הערה|פטר שפר, '''יוּדוֹפובּיה''', תרגום מאנגלית: להד לזר; פרק 1 גירוש ממצרים, דיודורוס הסיקלי, עמ' 39.}}
 
דיודורוס ממשיך לדווח על דברי ההסתה של חבריו של אנטיוכוס, שבחרו לעשות שימוש גם באירוע מההיסטוריה היהודית שהתרחש רק כמה עשורים לפני כן: