תור הזהב של אתיופיה – הבדלי גרסאות

למרות שקיסרי [[שושלת זאגווה|שושלת הזאגווה]] דגלו בהגנת ה[[נצרות]] ובהישגים האומנותיים שלהם על אף כן, הייתה אי שביעות רצון כללית של העם מהמלכים ב[[לסתה]] ובמיוחד במהבשטחים שהם היום [[אריתריאה]] ו[[מחוז תיגראי (היסטורי)|תיגראי]]. ה[[אמהרים]] לעומת זאת, היו קבוצה חזקה וצברו כוח יותר ויותר וישבוכוח. הם ישבו באזור שמדרום לאזורים שנשלטו על ידי הזאגווה והתרכזו בעיקר באזור [[אדאפה]]. ב-[[1270]], אציל אמהרי בשם [[יקונו אמלק, קיסר אתיופיה|יקונו אמלק]] הדיח את שליט הזאגווה האחרון והכריז על עצמו כקיסר. ההנחה שלו הייתה שרוב הכוח כעת היה בדרומה של הארץ ו[[אתיופיה]] כעת מוכרזת בתור "ממלכההממלכה הנוצרית של אתיופיה" ונכנסה לתקופה של קשר מוגדל עם ה[[לבנט]], [[המזרח התיכון]], ו[[אירופה]].

השושלת החדשה שיקונושייסד אמלק ייסד ידועה בשם "[[השושלת הסולומונית]]", שושלת שטענה שמוצאה מ[[מלכי אקסום|השושלת האקסומית]] ולכן צאצאי מנליק הוא בנם של [[מלכת שבא]] ו[[שלמה המלך]]. הופעת השושלת נכרכה ב[[אתוס]] הסולומוני-ישראלי-נוצרי כ[[אידיולוגיה]] של מימסד [[הקיסרות האתיופית]] , שלפיו השליטים הנוצרים של אתיופיה הם "בני ישראל האמיתיים" ("דקיקה אסראל") . ההמלכה של יקונו אמלק נראתהנחשבה כלגיטימיתלגיטימית ולכן נקראה "חזרת השושלת הסולומונית", על אף שהאמהרים הם אלו ששלטו, וכל המלכים האתיופיים שבאו לאחר-מכן טענו למוצא סולומוני, וכיאה לצאצאי שלמה דרשו ציות מוחלט מנתיניהם.

תחת שלטונו של יקונו אמלק, המחוזות המרכזים של הממלכה היו [[מחוז תיגראי (היסטורי)|תיגראי]] הצפוני [[מחוז אמהרה (היסטורי)|אמהרה]] המרכזי ו[[שאווה]] הדרומי והיוו את הלב והמרכז הפוליטי -גיאוגראפי של הממלכה הנוצרית. המלך החדש החל לגבש שליטה ברמות הצפוניות ולהרוס את המדינות המוסלמיות המקומיות כמו כןוכן את עובדי האלילים שבאזור. הוא נהנה בעיקר מההצלחה הכי גדולה שלומהצלחה כנגד [[סולטנות יפאט]], ממלכה הממוקמת דרומית מזרחית לאמהרה שאימהשאיימה על הדרכים המסחריות בין העיר [[זילע]] והרמות המרכזיות.

עקבלאחר מותו של יקונו אמלק ב -[[1285]], בנו [[יאגבה ציון, קיסר אתיופיה|יאגבה ציון]] ירש אותו והומלך למלך החדש. שלטונו ייצג בעיקר מאבקים קבועים בין ילדיו של יאגבה ציון לבין נכדיו האחרים של יקונו אמלק,. בסביבות שנת [[1300]] כל הזכרים צאצאיו של יקונו אמלק, להוציא בניו של יאגבה ציון, נכלאו בפסגת הר שהגישה אליו הייתה קשה. אזור זה נשמר על ידי חיילים הנאמנים למלך. כאשר המלך מת, כל בניו הוכנסו גם למעצר להוציא יורשו. שיטה זו נמשך עד שבית הסוהר המלכותי הושמד בתחילת [[המאה ה-16]].

בתחילת [[המאה ה-13]], אחת הבעיות הראשיות של הממלכה הנוצרית, שנשלטה עלחעל ידי ה[[אמהרים]] הייתה האיום המוסלמי. כל מזרח [[קרן אפריקה]] וממערב ל[[רמת אתיופיה]] היו מוסלמים ולמעשה הקיפו את אתיופיה. כמה מהעמים האלויהאלו הקימו סולטאנויות עצמאיות משלהם כמו [[יפאט]] שהייתה ממוקמת בגבעות שוואה הצפון מזרחיות, וריכוז מוסלמי בעיר [[הרר]]. בעמקים דרך ים סוף היה שני עמים מוסלמים משמעותיים: ה[[סומלים]] וה[[עפרים]]. יפאט הציגהציגה את האיום העקרי לממלכה הנוצרית, אך לבסוף הובסה על ידי [[עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה|עמדה ציון]] באמצע [[המאה ה-14]] לאחר סכסוך מתמשך. במשך הסכסוך הזה, יפאט נתמכה על ידי אפוטרופוס מוסלמי, אך בדרך כלל העמים המוסלמים הקימו מדינות קטנות ולא משמעותיות. רבים מהם היו דוברי שפה [[שפות כושיות|כושית]], שלא כמו דוברי [[שפות שמיות|השמית]] של [[הרר]].

אלעל אף נתיינתםנטייתם לאי אחדות, הכוחות המוסלמיים המשיכו להציג איומים לסירוגייםלסירוגים על הממלכה הנוצרית. בסוף [[המאה ה-14]], צאצאים של המשפחה השולטת של יפאט זזה מזרח לתחום בסביבות העיר הרר וחיזק מחדש את סולטאנטת אדאל שנהפכה להיות הישות המוסלמית החזקה ביותר ב[[קרן אפריקה]]. אדאל בסופו של דבר שלטה על דרכי הסחר בין הרמות ל[[זילע]], ולכן הציגה איום אסטרטגי על [[אתיופיה]].

אף על פי שהמדינה הנוצרית לא יכלה להטיל את ההגמוניה שלה על המדינות האסלאמיות האזוריות, היא הייתה מספיקהמספיק חזקה לעמוד כנגד הפלישות ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]].

לבסוף [[זרע יעקב, קיסר אתיופיה|זרע יעקב]], אחד מהקיסרים אתיופיים הגדולים., השיג הישגיים צבאיים שכללו ניצחון מכריע בשנת [[1445]] על [[סולטנות אדאל]] ובעלי בריתה המוסלמיים, שהייתה במשך שני מאות המקור של ההתנגדות הקבועה להגמוניה הנוצרית ברמה. זרע יעקב חיפש גם שליטה מלאה על הממלכה באופן שלעל ידי ביזורה של המערכת המנהלית. כמה מהישגיו המוצלחים מאוד הראויים לציון היה בעניינים כנסייתיים, היכןאותם שהואהוא ארגוןארגן מחדש כמו גם את [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]], טיפחוכן גםטיפח סכסוך בין מאמיני הנצרות ללא נוצרים.

בתחילת [[המאה ה-14]], הכוח של הקיסר היה נראה כבלתי-מוגבל, אבל למעשה זהלא היה לעתים קרובות במידה רבה פחות מזהכך. האחדותאחדותה של המדינה תלתההייתה תלויה ביכולת הקיסר לשלוט במושלים המקומיים של האזורים השונים,. בדרך כלל, בית המשפט לא הפריע עם השליטים האלה אם הנאמנות המוצגת האחרונה דרך האוסף וכניעה של מס מלכותי ודרך התרומה של גברים מחומשים שהיו צריכים למלחמות הקיסר. כאשר הצבא היה בפעולה, המושלים האזוריים דאגו להם ב[[אדמה]]. התוצאה הייתה שההוצאות שהיו שנשאו על ידי האדמיניסטרציה הקיסרית היו קטנות, הואיל התרומותותרומות המס שסופקשסופקו על ידי הפרובינציות היההיו רציניגדולות.

לקראת סוף מלכותו של [[זרע יעקב, קיסר אתיופיה|זרע יעקב]], הממלכה שוב הייתה שקועה במאבקים פנימים על הכתר. במקרים רבים הילדים של המלך המת היההיו יותר מדי צעירים למלוכה, ולכן הויהיו סכסוכים במועצה המכתרתהמכתירה. במשטר שהוחזק יחד בעיקר על ידי מלך לוחם חזק, מישהו או יותר דורות של סכסוך של שושלת שנוכל, להוביל לבעיות פנימיות חיצוניות ורציניות. רק העקשנות של סכסוכים פנימיים בין מוסלמים בדרך כלל ובתוך [[אדאל]] במיוחד מנעו הסתערות מוסלמית.

הפונקציה השיפוטית של ה[[קיסר אתיופיה|קיסר]] הייתה החשיבות הראשית. האדמיניסטרציה של צדק מורכז בחיזור ואולף על ידי גוף של חוק קופטי מצרי ידוע בשם ה[[פתחה נגסט]] (חוק המלכים), שהגיע לאתיופיה באמצע [[המאה ה-15]]. שופטים שפקדו על ידי הקיסר היו קשורים לאדמיניסטרציה של כל מושל מחוזי. הם לא רק שמעו מקרים אבלאלא גם קבעו כאשר מקרים יכלו להיות מיוחסים למושל או בערעור על ה[[ממשלה]] המרכזית.

זאת גם התקופה שבה [[אירופה]] מפתחת את המיתוס של [[פרסטר ג'ון]] קיסרה של ממלכה נוצרית חזקה, שאיתה העולם האירופי יחבור כדי למגר את ה[[אסלאם]], זו תקופה שבה כתבי הקודש ו[[ספרות]] נוספת ומערכת מנזרים כולם מגיעים לשיא היסטורי של פריחה, צמיחה והתרחבות. זו ממלכה [[ימי הביניים|ימי-ביניימית]], שלפי כל אמת מידה שהיא לא נפלה מהממלכות הימי-ביניימיות של [[מזרח אירופה]] באותה התקופה באשר לסדרים ה[[פוליטי]]ים, להרגלים הכלכליים, ל[[תרבות]] ו[[מערכת משפט]]. בתקופה זו המושג אתיופיה מגיע לשיאו ההיסטורי, התרבותי, הפוליטי, וה[[צבא]]י.