מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית – הבדלי גרסאות

בשנת [[1956]] הגיע [[פליקס טיקוטין]] ל[[ישראל]] כדי לתרום את אוספו לאחד המוזיאונים. בעת ביקורו בחיפה נפגש עם [[אבא חושי]] והביע נכונות לתרום את האוסף לעיריית [[חיפה]], ולבנות מוזיאון נפרד שיוקדש כולו לתצוגת האוסף שלו.

בחודש פברואר [[1959]] אושרה תוכנית הבנייה של המוזיאון לאמנות יפנית והחלה בניית אגף התצוגות בהתאם לרעיונותיו ותוכניותיו של [[פליקס טיקוטין]] ובפיקוח האדריכל מ. לב. אולם התצוגות של המוזיאון עוצב ברוח יפנית.

מאז חנוכתו מחדש של המוזיאון בדצמבר [[1995]], התקיימו בו כ־120 תערוכות חדשות, מרביתן נאצרו על ידי האוצרת הראשית של המוזיאון, ד"ר [[אילנה זינגר]] בליין]], שאף זכתה על כך בפרס אוצר השנה מטעם שר המדע התרבות והספורט (לשנת 2007). בזכות מגוון רב של תערוכות ופעילות חינוכית ותרבותית ענפה, המוזיאון הפך למרכז להפצת תרבות יפן, להבנת תרבות ייחודית זו, ולידידות בין שני העמים. בשנת 2000 זכה המוזיאון ב[[פרס קרן יפן]] על פעילותו בשנים 1970-2000. פרס זה מוענק אחת לשנה לאישים ומוסדות שתורמים לקידום חילופי תרבות עם יפן. בשנת 2003 דירגה ועדת האיכות של משרד החינוך והתרבות בישראל ומועצת המוזיאונים את מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית במקום שני בין המוזיאונים ב[[ישראל]], אחרי [[מוזיאון ישראל]] בירושלים.