ויטמין B2 – הבדלי גרסאות

הוויטמין התגלה על ידי וארבורג וכריסטיאן בשנת [[1932]] וכונה 'הפרגמנט הצהוב' (פלאבו=צהוב) ב[[שמרים]]. הרכבו תואר על ידי קון וקרר ב-[[1935]]. החלק הפעיל של החומר שבודד מחלב נקרא בתחילה לאקטופלאבין ושמו שונה לריבופלאבין בשל קבוצת סוכר ה[[ריבוזה]] שבו.

 

ריבופלבין הוא חומר מסיס במים, מתפרק באור ובתמיסות [[בסיס (כימיה)|בסיסיות]] ועמיד לחום. מהווה חלק מקומפלקס [[ויטמין B|ויטמיני B]]. יוצר זריחה פלואורסצנטית בגווני צהוב-ירקרק בהמסתו במים, [[משקל מולקולרי|משקלו המולקולרי]] 376 [[דלטון]]. הוא מורכב מדימתיל-איזולוקסאצין ומריבוזה ומבנהו מכיל טבעת [[בנזן]] הקשורה ל[[פטרין]]. ה[[זרחן]] שבו נקשר ל-AMP ליצירת פלבין-אדנין-דינוקלאוטיד FAD שהוא בעל תפקיד כ[[קואנזים]] בתהליכי חמצון תוך תאיים. תרכובת פלאבין פחותה בכמותה היא ריבופלאבין פוספט הקרוי גם מונונוקלאוטיד פלאבין FMN הנוצר מריבופלאבין ו-[[ATP]] בעזרת ה[[אנזים]] ריבוקינאזה. פלאבין הוא מרכיב החשוב גם לפעילות האנזימים Succinate dehydrogenase ו Monamine oxidase.

 

הצריכה היומית המומלצת של הוויטמין היא 1.5 מ"ג ליממה בגברים צעירים ו-1.1 מ"ג ליממה בנשים. ילוד זקוק ל-0.4 מ"ג ליממה. ספיגת הוויטמין ב[[המעי הדק|מעי הדק]] היא באמצעות [[הובלה פעילה]] בתצורת ריבופלאבין חופשי או כזה הקשור לזרחן בעמדה 5. הוויטמין נאגר בעיקר ב[[כבד]] וב[[שריר]]ים. רוב הריבופלאבין שבגוף מחובר לאנזימים.

 

חסר בוויטמין יראה כחלק ממקרי [[תת תזונה]] כלליים ובעיקר של חסר בחלבון, ב[[אלכוהוליסט]]ים ובעת שימוש בתרופות כגון [[פנותיאזינים]] ו[[גלולה למניעת הריון|גלולות למניעת הריון]]. עלייה בדרישת הגוף לריבופלבין תראה במטופלי [[דיאליזה]]. [[בישול]] יגרום לאיבוד חלק קטן מהריבופלאבין במזון, אך חשיפה ממושכת לאור תגרור איבוד כמות גדולה של הוויטמין.

 

סימנים העשויים לרמוז על מחסור בוויטמין: [[כאב גרון|כאבי גרון]], אודם ובצקת בריריות הפה, יובש בשפתיים, סדקים בזויות ה[[פה]] וה[[אף]] - כיליוזיס ואנגולר סטומטיטיס, דלקות בדופן ה[[קיבה]], בפה וב[[לשון (איבר)|לשון]] - גלוסיטיס, צריבה או גירוי ודלקות ב[[עין|עיניים]] בלחמית העין (קונגוקטיביטיס) ובקרנית (קרטיטיס). בעור תראה דלקת עור קשקשית - [[דהנת|סבוריאה דרמטיטיס]]. כמו כן תיראה [[אנמיה]] עקב ירידה בייצור [[תא דם אדום|כדוריות דם אדומות]] ב[[מח עצם|מח העצם]]. ב[[בעלי חיים]] תוארו בעת חסר ריבופלאבין גם פיגור בגדילה ו[[שיתוק]] גפיים.