פתיחת התפריט הראשי

שינויים

===חלוקה לאזורי בחירה והצבעה ארצית===
==יתרונות השיטה היחסית==
ניתן לומר כי חסרונותיה של השיטה הרובית הינן ייתרונותיה של השיטה היחסית. לכן מנסות דמוקרטיות רבות בעולם לשלב בין השיטות.
===ייצוג הולם של קול הבוחר===
כאמור, בבחירות יחסיות הצפי הוא שהמושבים בפרלמנט יחולקו לפי אחוז הקולות שהם קיבלו בבחירות. כלומר, נניח ורשימה מסויימת קיבלה 10% מקולות הבוחרים, 10% מהמושבים בפרלמנט יהיו שלה.
===קשר בין בוחר לנבחר===
בשיטת בחירות יחסית ניתן לחלק את המדינה למחוזות בחירה וניתן שלא. בחלוקה למחוזות בחירה מתקבל קשר אישי בין הבוחר לנבחר, שכן חבר הפרלמנט שנבחר יודע שעליו לייצג אזור מסויים במדינה אם ברצונו להיבחר שוב בבחירות הבאות. בשיטת בחירות יחסית ארצית, כמו ב[[שיטת הבחירות בישראל|ישראל]], אין קשר בין הבוחר לנבחר וזהו אחד הנושאים העולים לדיון כאשר דנים ב[[שינוי שיטת הממשל בישראל|רפורמה בשיטת הממשל בישראל]].
 
===מניעת בזבוז קולות===
שלא כמו בשיטה הרובנית, רוב קולות המצביעים זוכים להיספר, למעט של אלו אשר הצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. לדוגמה מפלגה אשר קיבלה 2% מסך הקולות הכשרים ("בעלי זכות ההצבעה"), ואחוז החסימה עומד על 3.25% (כמו למשל בישראל), קולותיה לא ייספרו.
לאחר מכן תיעשה חלוקת המנדטים בין המפלגות אשר כן עברו את אחוז החסימה.
במדינות הנוהגות בשיטה זו ומנהיגות סף נמוך של אחוז החסימה, לדוגמה בישראל, ניתן לראות מספר רב של מפלגות בפרלמנט (13 מפלגות בכנסת ישראל בבחירות לכנסת ה19), אשר חלקן מיוצגות ע"י 2 מושבים בלבד (מפלגת [[קדימה]]).
 
העלאת אחוז החסימה נועדה למנוע מצב של ריבוי מפלגות ולצמצם מצבים של סיעות יחיד, כמו שהיה נהוג בישראל בימים שבהם אחוז החסימה היה 1%.
 
==חסרונות השיטה היחסית==
748

עריכות