דיוקסיה – הבדלי גרסאות

השימוש המוקדם ביותר ב"דיוקסיה" כיחידת מנהל הייתה במזרח דובר ה[[יוונית]]. כך למשל כונו שלושת המחוזות: קיבריה, אפאמאה וסינאדה שצורפו לפרובינקיה של [[קיליקיה]] בזמנו של [[קיקרו]] המזכיר עובדה זו במכתביו הידועים. המילה, שמשמעותה מחוז שבו גובים מס, הפכה לכינוי ליחידת השטח. בראש היחידה עמד משגיח (episcopus), לעתיד [[בישוף]].

 

 

כל דיוקסיה נשלטה בידי "פראיטור ויקריוס" שהיה כפוף למרות של "פרפקט". בין [[המאה ה-4]] ו[[המאה ה-6]], כשהארגון המנהלי הישן החל להתפורר, התרחב תפקידם של הבישופים בחלקים הנוצריים של האימפריה על מנת למלא את החלל שנוצר. האריסטוקרטיה של הסנאט הרומי נותרה מקור לסמכות המקומית, בייחוד בפרובינקיות. עם זאת, במועד זה כבר הופקדה סמכות זו בדרך כלל בהנהלתו הרוחנית של הבישוף. אין זה מפתיע שכשהכנסייה הקתולית ולאחריה ה[[נצרות אורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]] החלו להגדיר את צורה המבנה המנהלי שלהם הם הסתמכו על הטרמינולוגיה הרומית העתיקה על מנת לתאר יחידות מנהל והיררכיה, וההבדלים בין רשויות כנסייתיות וחילוניות החלו להיטשטש. ב[[האימפריה הביזנטית|קיסרות הביזנטית]] הייתה זו דוקטרינת יסוד.