|
'''הרב ברוך קונשטט''' ([[כ"ה בכסלו]] [[תרמ"ה]], [[1885]] - [[ט"ו בשבט]] [[תשכ"ז]], [[1967]]) היה ממייסדי [[ישיבת קול תורה]] ב[[ירושלים]] ומראשיה.
{{שכתוב|סגנון בלתי אנציקלופדי בעליל, עיצוב חובבני להחריד, סופרלטיבים והיעדר מקורות כרוני|נושא=רבנים חרדים}}
'''הרב ברוך קונשטט''' ([[תרמ"ה]] [[פרסבורג]], [[פולדה]] - [[תשכ"ז]] [[ירושלים]]) היה [[דיין (הלכה)|דיין]] ו[[פוסק]]. הקים את '[[ישיבת קול תורה]]' שבירושלים, הישיבה ה[[ליטאים (זרם)|ליטאית]] הראשונה שלמדו בה ב[[עברית]] ולא ב[[יידיש]].
==תולדותיו==
==ביוגרפיה==
נולד ב[[פרשבורג]] שב[[סלובקיה]] לאברהם-אריה וחנה קונשטט. נשלח ללמוד בישיבתו של הרב [[שמחה בונם סופר]] בעל השבט סופר, והיה מתלמידיו ומתלמידי בנו רבי [[עקיבא סופר]]. [[סמיכה|הוסמך]] על ידי בעל השבט סופר.
===בצעירותו===
הרב ברוך נולד בנר ראשון של [[חנוכה]] תרמ"ה, בפרסבורג, שב[[סלובקיה]] (עירו של ה[[חתם סופר]]) להוריו, אברהם-אריה וחנה קונשטט.
בהיותו בן 22, בהיותו עדיין תלמיד ישיבה לא-נשוי, התמנה לרב ודיין בקהילת פולדא. בפולדא נשא את צפורה, בתו של אלחנן משה עמנואל. הקים בפולדא ישיבה.
משום אהבתו ללימוד תורה וכישוריו בלימוד, נשלח ללמוד בישיבתו של בעל ה"[[שבט סופר]]". שם התחבב על ראשי הישיבה רבי [[שמחה בונם סופר]] ובנו רבי עקיבא סופר שעמדו על תכונותיו המיוחדות וסברו שהוא נועד לגדולות.
ב[[ליל הבדולח]] נשרף בית הכנסת שבעירו. ספר תורה ששרד נשמר בביתו כל השנים.
כשהיה בן 22 בלבד, בני קהילת פולדא חיפשו רב מורה צדק, לשבת על כסא הדיינות בקהילתם וכשפנו לרבי עקיבא סופר, היה לו ברור שתלמידו רבי ברוך מתאים לתפקיד זה ואמר: "ראויה קהילתכם שרבי ברוך ישב בה על מדין". על אף שקיבלו המלצה חמה מבעל השבט סופר על תלמידו כגדול בתורה ובחכמה, חששו בני הקהילה בגלל גילו הצעיר. אולם כשקראו את מכתב ההסמכה שקיבל הרב ברוך מרבו הבינו שהוא האיש. כך קיבל עליו הרב ברוך עול רבנות, עוד בטרם נשא אשה.
במלחמת העולם השנייה נשלח ל[[בוכנוולד]], יחד עם בנו יונה. אשתו פעלה לשחרורו. אחיה, מרדכי עמנואל, השיג מסמך מזויף שאיפשר את שחרורו. במחנה בוכנוולד נדר שאם יצא חי, יעלה לארץ ישראל ויקים בה ישיבה.
בפולדא נשא לאשה את צפורה לבית עמנואל ביתו של ר' אלחנן משה עמנואל. נולדו להם 7 ילדים: חנה, מלכה(מלי), אלחנן משה, יונה מיכאל, אליעזר ליפמאן, יצחק מנחם ודוד יעקב.
עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בשכונת [[נחלת אחים]]. הוא נסע לחו"ל להעלות את אמו הישישה והיא נפטרה בירושלים ונקברה ב[[שייח באדר]].
בנוסף להיותו רב קהילה בפולדא, שימש הרב ברוך גם כדיין, ואף הקים בה ישיבה. עם זאת, הוא נזהר מאד בכבודו של רב העיר שהיה מבוגר ממנו בשנים. הוא קיבל שאלות הלכתיות מקהילות ברחבי גרמניה ונמצאה תשובה שענה בהיותו 25 שנים בלבד.
בירושלים פגש את הרב [[יחיאל מיכל שלזינגר]], והם חברו יחד והקימו את ישיבת קול תורה, עבור צעירים משארית הפליטה של [[יהדות גרמניה]].
===בזמן השואה===
ב"[[ליל הבדולח]]" ט"ו מרחשוון תרצ"ט, נשרפו בתי כנסת רבים ברחבי גרמניה, מבית הכנסת שבעירו של הרב ברוך שרד ספר תורה, שמאותו היום נשמר בביתו.
מלבד תפקידו בישיבה שימש גם כ[[פוסק הלכה]].
בזמן השואה, נשלח הרב ברוך למחנה ההסגר [[בוכנוולד]]. בנו יונה, שהיה עימו, השתדל לדאוג לו כמה שהיה ניתן. אך מצבו הבריאותי הדרדר בשהותו שם.
בנו, הרב אלחנן קונשטט, התמנה תחתיו. חתנו הוא הרב [[קלמן כהנא]].
אשתו הרבנית צפורה פעלה באומץ רב לשחרורו: היא פנתה לאחיה מרדכי עמנואל שחי בהולנד לפעול לשחרורו. היא אף העיזה לגשת למשרד הגיסטפו, וביקשה לדבר עם ראש הגיסטפו בעירה (עימו למדה בביה"ס היסודי הכללי) ודרשה ממנו בתקיפות לשחרר את בעלה שנשלח למחנה. כשאמר לה שאינו יכול לעשות דבר, אמרה לו שהיא מכירה אותו מספסל הלימודים והוא יכול!
{{מיון רגיל: קונשטט, ברוך}}
לבסוף ר' מרדכי עמנואל השיג נייר מזויף שאיפשר את שחרורו של הרב ברוך. הוא הגיע לתחנת הרכבת וירד יחידי ממנה, אך אשתו ובנו יצחק,לא הכירוהו, בגלל ההשפעה הנוראית של העינויים שעבר ומראהו המגולח, עד שניגש ואמר להם: "זה אני" ...
במחנה בוכנוולד נדר הרב ברוך, שאם יצא חי, יעלה לא"י ויקים בה ישיבה.
===בארץ ישראל===
ובאמת המשפחה התארגנה לעליה לארץ ישראל. הרב ברוך הגיע לירושלים וגר ברח' לוד בשכונת [[נחלת אחים]] סמוך ל"שערי חסד".
בסמוך להתיישבותו בירושלים, חזר הרב ברוך לגולה והעלה את אימו הישישה פערל, שגרה בה עד שיבה טובה ומנוחתה בבית העלמין שיח-באדר (גבעת רם).
הרב ברוך היה פוסק הלכה, בפסקיו הוא גם התחשב במצוקותיהם של השואלים והיה מקל לאחרים, גם כשלעצמו פסק לחומרא.
יום אחד הגיעה אליו אשה מעוטת יכולת לשאול על עוף שקנתה לשבת אם יש בו טריפה. הרב ברוך ביקש ממנה לחזור עוד מעט, כדי שיבדוק מה התשובה. פנה לאשתו וביקש ממנה לתת את העוף שקנתה עבורם לשבת. אותו נתן לאשה כשחזרה, ואמר לה שהעוף כשר לגמרי.
הרב אלחנן, בנו היה ממשיך דרכו בישיבה.
הרב ברוך היה ממוקירי ארץ ישראל: כשהיה מגיע תלמיד מחו"ל להיפרד ממנו לשלום היה הרב ברוך אומר לו: "זה ביקורך האחרון בארץ. בפעם הבאה תגיע לתמיד. וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" כך נפרדו.
בטו' בשבט תשכ"ז הלך הרב ברוך לבית עולמו ורבים מאד ליווהו למנוחות .
===הקמת ישיבת קול תורה===
{{ערך מורחב|ישיבת קול תורה}}
הרב ברוך פגש בירושלים את הרב יחיאל מיכל שלזינגר, שאף הוא ניצל מהתופת וחלם להקים ישיבה. הם חברו יחד והקימו את ישיבת "קול תורה", ברצותם שתהיה בית לנערים משארית הפליטה של אשכנז. אותם נערים היו רגילים ללמוד בעברית ולכן החליטו ראשי הישיבה שכדי לאפשר להם ללמוד, ילמדו ב"קול תורה" בעברית.
היתה זאת הישיבה הראשונה הליטאית שלמדו בה בעברית, בעוד שבשאר הישיבות הליטאיות של היישוב החרדי למדו ביידיש. היו מספר קיצונים בירושלים שהתנגדו ללימוד בעברית, כמה מהם איימו על הרב ברוך ואף כתבו חרם. אולם ראשי הישיבה היו נחושים שכך יצילו את הנוער ששרד מהתופת, ועמדו איתנים בהחלטתם ללמד בעברית. החרם שנכתב-נגנז גם הוא.
[[קטגוריה:רבנים ליטאים ישראלים]]
| 