הבדלים בין גרסאות בדף "אי רובינזון קרוזו"

אין תקציר עריכה
'''אי רובינזון קרוזו''' (ב[[ספרדית]]: ''''Isla Robinsón Crusoe'''), ובשמו הקודם '''מאס א טיירה''' ('''Más a Tierra'''), הוא [[אי געשי]] השייך ל[[ארכיפלג]] של [[איי חואן פרננדס]] ה[[צ'ילה|צ'יליאנים]], הממוקמים בדרום [[האוקיינוס השקט]], כ-640 קילומטר מערבית ליבשת [[אמריקה הדרומית]].
 
האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על [[דיג]], ייצוא של סרטנים ו[[תיירות]].
 
האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לאירופאים לראשונה בשנת [[1574]] על ידי ה[[מלח (מקצוע)|מלח]] ה[[ספרד]]י חואן פרננדס. בשנת [[1704]] ננטש על האי מלח צעיר בשם [[אלכסנדר סלקירק]], במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה ל[[רומן]] "[[רובינזון קרוזו]]" מאת הסופר [[דניאל דפו]], שפורסם לראשונה בשנת [[1719]]. במהלך ה[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] שימש האי כמקור מסתור ל[[שודדי ים]].