מלחמת האזרחים ביוון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 130:
ב-18 ביוני העביר הפרלמנט חוק אבטחה דרקוני, החוק הגדיר פשעים חדשים ועונשים חדשים או החמרת עונשים קיימים. אחד הפשעים החדשים שהוגדרו בחוק היה חברות בכנופיה חמושה. חוק זה אפשר לממשלה לאסור מפגשים ציבוריים ושביתות, וכן נתן למשטרה סמכות לעצור ולכלוא בלי צו.
בדצמבר הקומוניסטים הקימו ממשלה דמוקרטית יוונית בשטחים שבשליטתם, עם הגנרל ופיאדיס כראש ממשלה, והשתמשו ב-DSE כזרוע הצבאית של הממשלה הזו. המדינות הסוציאליסטיות החדשות באזור (אלבניה, יוגוסלביה, בולגריה), בתמיכתה המסויגת של ברית המועצות הציעו תמיכה לוגיסטית לממשלה הזמנית, במיוחד לכוחות הפועלים בצפון. כחלק מהמאבק שניהלה הממשלה נגד כוחות השמאל הממשלה הגלתה חברי מפלגה וכאלו שנחשדו באהדה למפלגה למחנות שונים ובעיקר לאי מקרוניסוס (Μακρόνησος) שבים האגאי.
הטקטיקה ששמשה את לוחמי הגרילה הקומוניסטיים במהלך תקופה זו הייתה לבחור יעד מתאים, יישוב (עיר או כפר) שהיה מבודד וקל להגנה. כוחות הגרילה התאחדו לצורך הפעולה, ערכו מתקפת פתע (לרוב בלילה), השתלטו על תחנת המשטרה המקומית (או הרסו אותה). גייסו מרצון או בכפייה את הכפריים הצעירים, החרימו מוצרי מזון ובעלי חיים ואם נתקלו בכוחות ממשלה שבאו ליישוב נטמעו בתוך האוכלוסייה או נסוגו עם הלוחמים שגייסו ועם המזון אל המסתור שלהם בהרים.
שורה 138:
כוחות הממשלה ספגו תבוסות משנת 1946 ועד לשנת 1948, אולם התגברות התמיכה האמריקאית, מחסור במגויסים חדשים ל-DSE והמחלוקות בין טיטו וסטלין הובילו לניצחון כוחות הממשל בתמיכה מערבית. אחת הסיבות לניצחון כוחות הממשל הייתה החלטת הקומוניסטים לעזוב את לוחמת הגרילה ולעבור, מספטמבר 1947, למלחמה קונבנציונלית בהיקף מלא.
במהלך 1947 הבריטים החליטו שההרפתקה ביוון יקרה להם ושאין ביכולתם להמשיך לתמוך בממשלת יוון ולכן הוציאו את רוב הכוח הצבאי וצמצמו בצורה מהותית את הזרמת הכספים, בתגובה, ב-3 במרץ 1947 הממשלה היוונית ביקשה באופן רשמי סיוע מארצות הברית (ארצות הברית כבר הייתה מעורבת, אם כי לא באופן רשמי)
ב-24 בדצמבר 1947, בשאיפה ליצור "מדינה בתוך מדינה" הכריזו ראשי ה- KKE, בשידור מרדיו אלבניה בשם הממשלה היוונית החופשית הדמוקרטית, על הקמת ממשלה חלופית בה היו חברים חברי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ועל תוכנית עשר נקודות להתנהלות העניינים ביוון. צעד זה לא זכה לתמיכה של ממשלה כלשהי אולם גרם להחרפת המאבק הממשלתי בקומוניסטית ולהעברת חוק המכריז על המפלגה הקומוניסטית כלא חוקית, איסור על הפצת עיתוני המפלגה ועל כך שחברות במפלגה אינה חוקית.
שורה 146:
בקיץ של שנת 1948 החטיבה השלישית של DSE בפלופונסוס ספגה תבוסה שנבעה בין היתר מחוסר בתחמושת ומחוסר הצלחתם לכבוש את מחסני התחמושת של הממשלה ליד זחרו (Ζαχάρω) שבמחוז [[אליס]]. בקרבות נהרגו אלפי לוחמי שמאל ואזרחים רבים שנחשדו בסיוע לכוחות השמאל הוגלו למחנות.
ב-1948 נוצר משבר בין רוסיה לבין [[יוגוסלביה]] והרוסים גירשו את יוגוסלביה מה[[קומינפורם]]. יוגוסלביה הייתה התומכת העיקרית של הקומוניסטים היווניים עוד משנות הכיבוש הנאצי, המשבר בין ברית המועצות לבין יוגוסלביה העמיד את ה-KKE בפני הצורך לבחור בין נאמנות לברית המועצות לבין שמירה על מערכת היחסים עם בעלת הברית הקרובה ביותר שלה (יוגוסלביה), המפלגה, אחרי מאבקים פנימיים, החליטה לבחור בנאמנות לברית המועצות. לאחר תקופת מה, בתגובה לצעדי המפלגה הקומוניסטית היוונית, סגר טיטו ביולי 1949 את הגבול בפני כוחות השמאל ופירק את המחנות שביוגוסלביה. לכוחות השמאל נותרו מחנות באלבניה.▼
▲יוגוסלביה הייתה התומכת העיקרית של הקומוניסטים היווניים עוד משנות הכיבוש הנאצי, המשבר בין ברית המועצות לבין יוגוסלביה העמיד את ה-KKE בפני הצורך לבחור בין נאמנות לברית המועצות לבין שמירה על מערכת היחסים עם בעלת הברית הקרובה ביותר שלה (יוגוסלביה), המפלגה, אחרי מאבקים פנימיים, החליטה לבחור בנאמנות לברית המועצות.
הגנרל [[אלכסנדרוס פפגוס]] שעמד בראש כוחות הממשלה, פתח באוגוסט 1949 במתקפה על כוחות השמאל בצפון המדינה, המתקפה קיבלה את הכינוי "מבצע לפיד". בשל חוסר התמיכה של טיטו ובשל חולשת ה- DSE, ניצח צבא הממשלה את כוחות ה- DSE. חלק מהכוח נסוג לאלבניה, חלק אחר, יחד עם הנהגת המפלגה הגיע לטשקנט שבאוזבקיסטן וחלק נכנע.▼
▲הגנרל [[אלכסנדרוס פפגוס]] שעמד בראש כוחות הממשלה, פתח באוגוסט 1949 במתקפה על כוחות השמאל בצפון המדינה, המתקפה קיבלה את הכינוי "מבצע לפיד". בשל חוסר התמיכה של טיטו ובשל חולשת ה- DSE, ניצח צבא הממשלה את כוחות ה- DSE
ב-16 באוקטובר הודיע ניקולאוס זכריאדיס על "הפסקת אש זמנית כדי למנוע השמדה מוחלטת של יוון", הפסקת האש סימנה את סופה של מלחמת האזרחים היוונית.
| |||