גרנדה (מדינה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←דמוגרפיה: קישורים פנימיים |
מ זוטות |
||
שורה 36:
==היסטוריה==
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של גרנדה}}
לפני הגעת הארופאים לאי גרנדה, היה המקום מאוכלס על ידי [[אינדיאנים]] משבטי
[[
האי גרנדה לא יושב על ידי ארופאים במשך למעלה ממאה שנים לאחר גילויו, ייתכן שבעקבות נוכחותם של שבטי האינדיאנים הקאריבים, שהיו שבטי לוחמים ו[[קניבל]]ים. ניסיונות בריטיים ליישב את האי נכשלו. בשנת [[1650]] רכשה את האי חברת ספנות [[צרפת]]ית שנוסדה על ידי [[החשמן רישלייה]], והקימה שם התיישבות ארופאית מחודשת. לאחר קרבות רבים מול האינדיאנים הקאריבים, תוך הבאת תגבורת צבאית מהאי [[מרטיניק]], הביסו הצרפתים את הקאריב. הצרפתים הקימו את העיר פורט רויאל, לימים הבירה [[סנט ג'ורג' (גרנדה)|סנט ג'ורג']].
שורה 50:
בבחירות של [[1976]] האשימה האופוזיציה בראשות "תנועת התכשיט החדשה" ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] את גיירי, שרק אנשיו איישו את וועדות הקלפי, בזיוף תוצאות הבחירות. בשנים שאחרי בחירתו פיתח גיירי נוהגים דיקטטוריים וקשריו עם מנהיגה הצבאי של צ'ילה, [[אוגוסטו פינושה|פינושה]], הובילו להאשמות חמורות נגדו על הפרת זכויות אדם. אנשי המשטרה החשאית הצ'יליאנית, הכשירו את אנשי המשטרה החשאית בגרנדה, שזכתה לכינוי הבלתי רשמי "כנופיית הנמיות" (Mongoose Gang). גיירי גם גרם מבוכה לרבים בכך שהפנה את עיקר תשומת לבו לעיסוק ב[[עב"מ]]ים, ובקריאות לקהילה הבינלאומית לחקור את הנושא.
[[
במרץ [[1979]] יצא גיירי את גרנדה לביקור ב[[או"ם]] וב[[ארצות הברית]]. נטען כי עם צאתו הותיר אחריו הוראות ל"כנופיית הנמיות" להתנקש בחייהם של כמה ממתנגדיו. זמן קצר אחרי שנשא נאום בפני עצרת ה[[או"ם]], בו התריע מפני סכנות העב"מים, השתלטו אנשי "תנועת התכשיט החדשה" ([[13 במרץ]]) בהנהגת מוריס בישופ על תחנת השידור בעיר הבירה, והודיעו על הקמת "ממשלת העם המהפכנית". השלטון נפל כפרי בשל לידי אנשי "תנועת התכשיט החדשה", ללא שפיכות דמים או התנגדות משמעותית, ובתמיכה המונית של אזרחי גרנדה. בישופ הפך לראש הממשלה החדש, וזכה מייד להכרת ממשלות מדינות האיים הקריביים וממשלות זרות אחרות.
שורה 57:
בניסיון לשפר את יחסיו עם ארצות הברית ביקר בישוף בוושינגטון ביולי [[1983]] ונפגש שם עם בכירים בממשלו של [[רונלד רייגן]]. בדרכו חזרה לגרנדה ביקר גם ב[[קובה]]. מדיניותו הפשרנית מדי של בישופ ביישום האידאולוגיה הסוציאליסטית המהפכנית יצרו קרע בינו לבין עמיתו הוותיק, ברנרד קוארד, שצבר כוח רב בתפקידיו כסגן ראש הממשלה, שר האוצר, המסחר והתעשייה וחבר בכיר בוועד המרכזי של תנועת התכשיט החדשה. לקרע זה נוספו הקשיים הכלכליים וצמיחתה הרעועה של גרנדה - בישופ וקוארד האשימו זה את זה באחריות לכך.
משך זמן מה הצליחו שני הידידים לשעבר למנוע פרסום ידיעות על המתח הגובר ביניהם ואת מאמציהם לגייס על צידם את בכירי מפלגת השלטון והצבא. משום כך הופתעו תושבי גרנדה ללמוד, ב-19 באוקטובר 1983, על הדחתו של מוריס בישופ, כליאתו במעצר בית, והעברת השלטון למועצה צבאית בראשתו הגנרל הדסון אוסטין (Hudson Austin) - תומכו של בקוארד. על האי הוטל עוצר, אך אלפי תושבים הפרו אותו ויצאו להפגנה, שהייתה אולי הגדולה בתולדות האי.
פעולות אלו של הצבא זכו לגינוי ממשלות האיים הקריביים, כולל ממשלת קובה. בפגישת חירום של [[ארגון מדינות מזרח הקריביים]] הוסכם על הקמת כוח חירום לפלישה לגרנדה, בהשתתפות חיילים מברבדוס, מהרפובליקה הדומיניקנית ומג'מייקה, ועל הטלת סנקציות על הממשלה החדשה בגרנדה.
שורה 63:
===הפלישה האמריקאית לגרנדה===
{{ערך מורחב|הפלישה האמריקאית לגרנדה}}
[[
ארצות הברית ובריטניה עקבו בדאגה אחר המתרחש בגרנדה. עם הקלת העוצר הגיעו נציגים דיפלומטיים של שתי המדינות לגרנדה, אך דיווחיהם היו שונים. הנציג הבריטי דיווח כי המצב מתוח, אך אין הצדקה למעורבות צבאית. הדיפלומט האמריקני, לעומתו, גרס כי המצב שנוצר מעמיד בסכנה את ביטחונם של אזרחי ארצות הברית שבגרנדה.
שורה 73:
ב-[[25 באוקטובר]] [[1983]] נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, מ[[ברבדוס]], מ[[ג'מייקה]], ומהחברות ב[[ארגון מדינות מזרח הקריביים]], והביסו את הכוחות ה[[קובנים]] והגרנדינים שתחת פיקודו של הדסון אוסטין. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1500 חיילים מגרנדה. כ-100 אנשים נהרגו בפלישה. אחרי השלמת כיבוש האי, ב-28 באוקטובר, התבקש המושל הכללי סיר פול סקון להקים ממשלה זמנית ובתוך ימים ספורים כבר נסוגו כוחותיה של ארצות הברית מן האי, לבד מקבוצה קטנה של חיילים שנותרה כדי לשמור על החוק והסדר ולהכשיר כוח משטרה מקומי.
למרות מחאות מסוימות זכתה הפלישה שהובילה ארצות הברית לתמיכה בדעת הקהל בגרנדה ובאיים הקריביים. עדות לכך נמצאה כאשר אלפי אנשים יצאו כדי לברך את הכוחות הפולשים. ה-25 באוקטובר הוא יום [[חג]] בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, ב[[בריטניה]] (בראשות [[מרגרט תאצ'ר]]), [[טרינידד וטובגו]] ו[[קנדה]] נמתחה ביקורת על הפלישה, כמו כן זכתה הפעולה
==פוליטיקה==
שורה 94:
| 2 || סיינט ג'ון || Saint John || 8,600 || 35 || גואויב || 4,400
|-
| 3 || סיינט ג'ורג' || Saint George || 40,050 || 65 ||
|- style="background-color: #EFEFEF;"
| 4 || סיינט דייוויד || Saint David || 12,000 || 44 || סיינט דייווידס || 1,300
שורה 118:
==גאוגרפיה==
{{הפניה לערך מורחב|גאוגרפיה של גרנדה}}
[[
[[
האי הקרוי גרנדה הוא האי הגדול ביותר במדינה. שאר האיים הקטנים הם: קריקאו (גדול הרבה יותר מהשאר), מרטיניק הקטן, רונדה, קאילה, אי היהלומים, האי הגדול, סלין, ופריגטה. הרוב המכריע של האוכלוסייה מתגורר על האי גרנדה והערים הגדולות נמצאות עליו (סנט ג'ורג, גרנוויל וגויאבה). ההתיישבות הגדולה ביותר על אי אחר היא היללסבורו שבקריקאו.
האיים הם געשיים במקור והקרקע עליהם היא עשירה במיוחד. פנים האי הררי וההר הגדול ביותר הוא סנט קתרין בגובה של 840 [[מטר
ה[[אקלים]] הוא [[טרופי]] בעונה הגשומה, חם ולח. בעונה היבשה [[רוחות הסחר]] מקררות את הטמפרטורות. רק 3 הוריקנים פגעו בגרנדה בחמישים השנים האחרונות, למרות שהיא ממוקמת מדרום לחגורת ההוריקן. בשנת [[1955]], ב-[[23 בספטמבר]] פגע הוריקן ג'נט באי וגרם לנזקים רציניים. ב-[[7 בספטמבר]] [[2004]] פגע הוריקן איוון וגרם לנזק רציני ול-39 הרוגים. הוריקן אמילי שהכה ב-[[14 ביולי]] [[2005]] גרם להרס רב בקריקאו ובצפון גרנדה באזור שכמעט ולא נפגע בהוריקן שנה אחת קודם.
שורה 139:
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ימין|ויקישיתוף=Category:Grenada|שם ויקישיתוף=גרנדה|ויקימסע=גרנדה}}
{{מדינות צפון אמריקה}}
| |||