השוק האפור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פירוט והרחבה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
בדרך כלל מתקשר המושג "אפור" עם מתן הלוואות הנלקחות על ידי לקוחות אשר המערכת הפיננסית הממוסדת מסרבת לבקשתם לקבלת מימון (או מסרבת לתת להם הלוואות נוספות על אלה שכבר קיבלו), משום שעקב מצבם הפיננסי הם נחשבים לסיכון גבוה מדי. הסיכון הגבוה יותר גורם לכך שה[[ריבית]] בשוק האפור גבוהה במידה ניכרת מזו שבמערכת הבנקאית, וגם אמצעי הגבייה, במקרה שהלווה אינו עומד בהחזר ההלוואה, נוקשים יותר.
הסדרת פעילותו של השוק האפור נעשתה ב[[חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות]], תשנ"ג-1993. בחוק זה נדרש המלווה לתת מידע מלא על הריבית הנדרשת וכל תוספת אחרת שנדרש הלווה לשלם, ונקבעו בו גבולות לעלותה של ההלוואה - לא יותר מפי 2.25 מהריבית הממוצעת לאשראי לא צמוד בפרסומי בנק ישראל. חוקים נוספים המשמשים גם למטרה זו הם [[חוק החוזים האחידים]], התשמ"ג-1982, [[חוק הגנת הצרכן]], התשמ"א-1981, ו[[חוק פסיקת ריבית והצמדה]], התשכ"א-1961.
חוקים אלו לא מסמך של [[מרכז המחקר והמידע של הכנסת]] ציין בנוגע לשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות כי: "לצד הגורמים הלגיטימיים פועלים בו גורמים עברייניים שעוסקים בין השאר במתן הלוואות בתנאים בלתי סבירים, בגבייה באמצעות [[סחיטה (עבירה)|סחיטה]] ואיומים וב[[הלבנת הון]]".
| |||