אדוארד האריגן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
מאין תקציר עריכה
שורה 7:
 
===האריגן והארט===
בשיקגו יצר האריגן שותפות במה עם טוני הארט ([[1855]]-{{כ}}[[1891]]), ששמו האמיתי היה אנתוני ג'יי קנון. למרות שהאריגן היה תמיד המוח מאחורי הדמויות והעלילות של מופעי הצמד, הקסם והפיתוי של הארט שיחקו תפקיד גדול בהצלחתה של השותפות. שניהם החלו את הקריירה המקצועית בניו יורק ב-[[1872]]-[[1873|3]] ועד מהרה הצטרפו אל "תיאטרון הקומיק" של ג'וש הארט. במשך ארבע שנים הם הצליחו בהצגת דמויות איריות וגרמניות ו[[רוטינה|רוטינות]] קומיות. "האריגן והארט", כפי שנודעו, זכו להצלחה גדולה בהצגת דמויות קומיות שבאו מקרב המעמדות הנמוכים ומחיי היומיום ברחובות ניו יורק, ובמיוחד בתיאור ה"[[מיליציה|מיליציות]]" האתניות שבשכונה. האריגן החל עם מערכוני [[וודביל]] פשוטים, עיבד אותם בהדרגה למחזות, ופה ושם הכניס שירים, שהפכו לפופולרים על ידי [[דוד ברהם]]. ב-[[1872]], יצר האריגן מופע שנקרא "מוליגן גארד", שבמובנים רבים הוכיח את עצמו במרכז פעילות הצמד בשנים הבאות.
 
ב-[[1878]] התיישבו האריגן והארט ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]], ובשבע השנים הבאות השתתפו ב-17 מופעים שיצרו בסדרת "הפיקניק של מוליגן גארד". במופעים שהעלו, למרות שעדיין היו עממיים ומגוחכים, המוזיקה החלה להשתלב יותר עם הקו הסיפורי ויחד עם הדיאלוג והמחול, הם החלו להידמות לקומדיה מוזיקלית מודרנית (מה שכיום נקרא [[מחזמר]]). האריגן כתב את המחזות והשירים ורהם כתב את המוזיקה.
שורה 18:
אחרי שהתיאטרון קרס, הסתיימה גם השותפות. חלק מבני משפחתו של האריגן היו אמנים בברודוויי, והעסקת קרובי משפחתו סיימה את השותפות שלו עם הארט. בחודש מאי [[1885]], חמישה חודשים לאחר השריפה, האריגן והארט הופיעו יחד בברודוויי בפעם האחרונה. הארט חי את שארית חייו בשקט עד מותו בשנת [[1891]], בעוד האריגן פתח את "התיאטרון של האריגן" בשנת [[1890]] בכיכר הראלד. עשרים ושלושה ממחזותיו רצו יותר ממאה הופעות בברודוויי. האריגן המשיך לכתוב מחזות ולשחק עד להופעתו הציבורית האחרונה במרץ [[1910]]. הוא מת בשנת [[1911]].
 
{{מיון רגיל: האריגן, אדוארד}}
 
[[קטגוריה:מחזאים אמריקאים]]
[[קטגוריה:שחקני תיאטרון אמריקאים]]