אמיל ז'אק-דלקרוז – הבדלי גרסאות

בשנת 1881, היה חבר באגודה לספרות יפה, Belles-Lettres Literary Society, קבוצת סטודנטים שהקדישה את עתותיה למשחק, כתיבה וביצוע מוזיקה באופן כללי. אותו זמן גילה דלקרוז עניין ב[[הלחנה]], בעיקר. בשנת 1884 למד הלחנה אצל [[לאו דליב]] ו[[גבריאל פורה]].{{הערה|"אמיל ז'אק-דלקרוז" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}} בערך באותה שנה היה ב[[קומדי פרנסז]]. בהמשך למד הלחנה אצל מהיס לוסי, שהשפיע עליו בתהליך ההתפתחות הרתמית. בשנת 1886 היה עוזר [[מנצח]] בארג'ליה, שם גילה את [[מוזיקה עממית|מוזיקת העם]] ה[[ערבית]]. בקשר חסוג זה של מוזיקה, עמד דלקרוז על כך, שיש בנמצא עולמות שונים של ביטוי רתמי, שכל אחד מהם דורש דרך כתיבה שונה, כמו גם סגנון ביצוע ייחודי. בהתאם לכך,פיתח סוג חדש של [[תו (מוזיקה)|כתב תווים]]. בשנת 1887, נסע לקונסרבטוריון של וינה, שם למד אצל [[אנטון ברוקנר]].

בשנת 1892 נרשםהתקבל דלקרוז לקונסרבטוריוןלסגגל הקונסרבטוריון למוזיקה של ז'נבה, אך בשנת 1910 עזב את הקונסרבטוריון והקים בית ספר משלו בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]].{{הערה|גרוב}} רבים מתומכי ה[[מחול מודרני|מחול המודרני]] של [[המאה ה-20]] למדו בבית ספררספר זה, בהם קורט יוס והניה הולם, רודולף לאבאן, מריה ראמברט, אודאי שנקר ומרי ויגמן. ב-1911 הזמין הנסיף סרגיי וולקונסקי את דלקרוז ותלמידיו להציג את עבודתם ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]]. ב-1914 חזר דלקרוז לז'נבה שם פתח מוסד חדש וב-1920 עבר בית הספר להלראי לאקסנבורג, סמוך לווינה. בית ספר נסגר בהמשך בפקודת ה[[נאצים]].