אסדת קידוח – הבדלי גרסאות

אסדות קידוח נחלקות לכמה סוגים בהתאם לתנאים בהם הן נמצאות: חלקן מקובעות לקרקעית הים, חלקן מחוברות ל[[אי מלאכותי]] וחלקן [[ציפה (פיזיקה)|צפות]] על פני המים. אסדות קידוח נבנות ב[[מספנה|מספנות]] מיוחדות שנוצרו למטרה זו. כמחצית מאסדות הקידוח בעולם מיוצרות ב[[סינגפור]].

בשנת [[1891]] לערך נקדחו בארות הנפט התת-מימיות הראשונות באמצעות אסדות אשר ניצבו על עמודים באגם מלאכותי במדינת אוהיו. בשנת 1896↵לערך נקדחו בארות הנפט הראשונות במי ים, מדרום לעיר [[סנטה ברברה]] ב[[קליפורניה]]. הבארות נקדחו מ[[רציף ימי|רציפים]] שנבנו מן החוף. בתחילת [[המאה ה-20]] התבצעו קידוחים בצידה הקנדי של [[ימת אירי]] ובעשור הראשון של המאה העשרים באגם קאדו שב[[לואיזיאנה]]. זמן קצר אחר כך נקדחו בארות נפט ברצועת החוף של [[מפרץ מקסיקו]] לחופי לואיזיאנה וטקסס. ב[[שנות ה-20]] התבצעו קידוחים ימיים על אסדות הבנויות מ[[בטון]] ב[[אגם מאראקאיבו]] ב[[ונצואלה]]. אחת מבארות קידוח ימי לנפט הראשונות נמצאת בביבי הייבאט שב[[אזרבייג'ן]] לחופי [[הים הכספי]]. ב[[שנות ה-30]] פיתחה חברת הנפט של טקסס דוברות פלדה ניידות לקידוחים ימיים במפרץ מקסיקו. בשנת [[1937]] בנתה חברת הנפט פיור (היום בבעלות חברת [[שברון (חברה)|שברון]]) בשיתוף עם חברת הנפט סופיריור, אסדות קידוח קבועות בשדה נפט ימי במקום שבו עומק המים היה כ-4.5 [[מטר]], במרחק של כ-2 [[קילומטר]] מן החוף, במפרץ מקסיקו. עם השנים התפתחה בהדרגה היכולת לקדוח במים עמוקים יותר.