אבו עוביידה בן אל-ג'ראח – הבדלי גרסאות

יחידות הצבא המוסלמי זרמו מכל אזור סוריה והלבנט אל רמת הגולן בסמוך לערוץ נחל ה[[ירמוך]]. במשך שלושה חודשים חנו הצבאות זה מול זה מבלי ליזום מהלך התקפי. התיעוד ההיסטורי של הקרב מועט ומהימנותו מוטלת בספק. מהלכי הקרב אינם ברורים ומהלכו מעורפל, עד כדי הצבת סימן שאלה לגבי משך העימות כנטען במקורות היסטוריים מוסלמיים - ששה ימים רצופים . ככל הידוע, ביום ה-[[20 באוגוסט]], לאחר סדרת קרבות הובס הצבא הביזנטי והושמד לחלוטין.

 

מאחר שלצבא הביזנטי לא הייתה כל תוכנית חלופית למקרה בו יוכרע קרב הירמוך לטובת המוסלמים, נסוג רוב הצבא הנותר אל עומק השטח הביזנטי והותיר בכך את סוריה לידי הצבא המוסלמי, שנע במהירות ומבלי להיתקל בהתנגדות של ממש וחזר ותפס את דמשק וחומס. תוצאה נוספת של הקרב הייתה שבירה מוחלטת של רוח הלחימה של הצבא הביזנטי.

 

לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ המוסלמי ל[[ארץ הקודש]]. בסוף [[637]], לאחר מצור ממושך, נכנעה [[ירושלים]]. משאפסה תקוותם של המגינים לחילוץ ביזנטי, [[קיסריה]] - בירת הפרובינציה והנמל החשוב לאורך החוף הארץ ישראלי, שקיבלה אספקה דרך הים, נכנעה למצור יבשתי בשנת [[640]] - ביחד עם שאר ערי הנמל הביזנטיות לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. לאחר כיבוש ירושלים חזרו המוסלמים לאזור צפון סוריה, ולמרות נוכחות ביזנטית בכל הערים המבוצרות וגילויי התנגדות במרכזים הגדולים, נכבשה העיר [[חאלב]] באוקטובר [[637]] - משהוברר למפקד חיל המצב כי כל עזרה וסיוע ביזנטי לא יגיעו לעיר. לאחר קרב בשערי העיר [[אנטיוכיה]] נטש הירקליוס את העיר בה ישב, ויצא עם פקידיו והאצולה הביזנטית לקונסטנטינופול העיר עצמה נותרה להתמודד עם גורלה ולאחר מצור קצר נכנעה. דהרת הצבא המוסלמי לא נעצרה, ותוך תנועה וניצול העובדה שהצבא הביזנטי נמנע מכניסה לקרב והפקרת חיל המצב של המבצרים והערים הביזנטיות לחסדי המוסלמים. הקטסטרופה בירמוך חברה לעובדה שהקיסר הירקליוס היה על ערש דווי. אשתו והאצולה הביזנטית היו עסוקים במלחמות ירושה ובמאבקים אידאולוגיים דתיים, שפילגו את האימפריה ורוקנו את כוח חיותה{{הערה|John Julius Norwich. ([[1998]]). ''A Short History of Byzantium''. Vintage. p.97}}. כך כבש הצבא המוסלמי את [[ארמניה]] בשנת [[638]] ונכנס אל תוך [[אנטוליה]]. גם כאן חזר המחזה של כניעה המונית של ערים ומבצרים. המכבש המוסלמי נעצר רק לאחר ש[[מגפה|מגפת]] ה[[דבר (מחלה)|דבר]] עשתה שמות בשורות הצבא המוסלמי, בצורת קשה מנעה [[מרעה]] מהפרשים והדחתו של ח'אליד איבן וואליד המצביא המוסלמי מתפקידו לא אפשרו לצבא המוסלמי להמשיך במערכה.

 

בסוף המאה השביעית הוכה הלבנט על ידי בצורת שהביאה לרעב כבד, אבו עוביידה הוכיח את יכולתו כמנהיג ומארגן ושלח ל[[אל מדינה]] שיירות עם מצרכי מזון שהקנו לו את תודת הח'ליף, עוד בטרם הצליחו תושבי סוריה להתאושש מהרעב הכתה מגפת דבר שקצרה קורבנות רבים ובהם אבו אל עוביידה. על פי המקורות המוסלמים, הח'ליף הזמין את אבו עוביידה להימלט ולהציל את נפשו אך אבו עוביידה סירב וביקש להישאר עם חייליו. בניסיונו לצאת מהאזור מוכה המגפה והערים הצפופות הוא הגיע ליישוב '''ג'בייה''' (ידועה גם בשם גביטה בניב [[סורית|סורי]]-[[ארמית|ארמי]]) השוכן במרחק של כ-5 קילומטר צפונית מזרחית לעיר הסורית המודרנית [[נווה (עיר בסוריה)|נווה]] ונמצאת על הכביש שחבר את [[קונייטרה]] עם אזור ה[[חורן]] שבדרום סוריה, ובסמוך לזירת ניצחונו הגדול בקרב הירמוך. מהלך זה היה מאוחר מידי והוא מת מהמגפה ועל פי חלק מהמסורות נקבר במקום{{הערה|N.K. Singh. ([[2003]]). ''PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS''. P.119. ISBN 978-8187746461}}{{הערה|על העיר נווה ראו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/alatar/alatar14.pdf מאמר] של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש המוסלמי.}}.