פצוע דכא וכרות שופכה – הבדלי גרסאות

'''פצוע דכאדכה''' (בלשון ה[[מקרא]], או '''פצוע דכהדכא''' בלשון [[חז"ל]]) ו'''כרות שפכה''' הם אנשים שנפצע [[איבר המין]] שלהם בצורה כלשהי. פציעה כזו הופכת את הנפצע ל[[סריס]], ולאדם כזה אסור לשאת אישה [[יהודים|יהודיה]] [[עשרת היוחסין|כשרה]] משום שאינו יכול להוליד ולקיים את מצוות [[פרייה ורבייה]]. מקור האיסור מופיע ב[[ספר דברים]]: {{ציטוטון|לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'.|{{תנ"ך|דברים|כג|ב}}}}.

מוכר הסיפור התנ"כי{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יג}}}} על [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ו[[תמר (בת דוד)|תמר]] בני [[דוד המלך]]. אמנון [[בכור|בכורו]] של דוד, [[אהבה|אהב]] את תמר אחותו ו[[משיכה מינית גנטית|חשק]] בה. בעצת רעהו [[יונדב בן שמעה]], העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת שהגישה לפניו את הלביבות ביקש אמנון מהמשרתים להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אנס]] אותה למרות מחאתה. לפי חלק מהדעות ב[[ספרות חז"ל|חז"ל]], הייתה תמר בתו של דוד המלך מ[[אשת יפת תואר]] שהיא [[גוי]]ה [[שבוי|שבוית מלחמה]] ש[[גיור|התגיירה]] מאוחר יותר. במקרה כזה לפי [[ההלכה]] תמר איננה מתייחסת אחר אביה{{הערה|עיין ב{{בבלי|יבמות|כג|א}} וברשוב[[רש"י]] שם שכתב שמזה שכתוב לא לתת את בתך לגוי ואת בנך לגויה וכתוב שם משום ש"לא יסיר" את לבב בתך מה', ולא כתוב גם בנותן את בנו לגויה ש"לא תסיר" - משמע שהנכדים שלו ממקרה כזה אינם נחשבים נכדיו כי מתייחסים רק אחר אמם שהיא גויה. וע"ש.}}, על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית ולכן חטאו לא היה חמור כל כך.