היסטוריה של כלי הירי – הבדלי גרסאות

ב[[מלחמת העולם השנייה]] הגרמנים היו הראשונים שהשתמשו ב[[תת המקלע]] (תמ"ק) באופן צבאי, התמ"ק הראשון היה ה-[[M1 תומפסון]] האמריקני שיוצר כבר ב-[[1921]] לאחר שלא נכנס לייצור מהר מספיק בשביל לראות אתלהשתתף ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. הדגם הסטנדרטי היה ה-[[MP40]] הידוע יותר בשם "שמייסר" (למרות שכינוי זה מוטעה, היות שהרובים יוצרו בחברה אחרת). תת-המקלע איפשר גמישות רבה לכוחות בשדה הקרב ומדינות רבות חיקו את גרמניה עם ייצור וציוד המוני של הכוחות בכלי הנשק החדש. גם הרוסים פיתחו תת-מקלעים משלהם (למשל, ה-[[PPSH]]), האמריקנים השתמשו ב-[[M1 תומפסון]] "טומי גאן" ואילו הבריטים השתמשו בתמ"ק ( [[תת מקלע]] ) [[סטן]].

הבעיה עם המקלעיםה[[מקלע]]ים נפתרה בזה שהתחילו להשתמש במקלע קל יותר, השוקל כ-10 ק"ג עם קנה מתחלף (כדי למנוע התחממות יתר בירי ממושך) על מנת להקל על משקלו ולהגביר את גמישותו.

האמריקנים השתמשו ברובה [[M1 גאראנד]] (חצי-אוטומטי), ב-[[M1 קרבין]] וב-M1A1 קרבין (קרבין עם קת מתקפלת שחולק ל[[צנחן|צנחנים]]). הבריטים השתמשו ברובה [[לי אנפילד]] ואילו הגרמנים השתמשו ברובה בריחי [[מאוזר K98]] בקליבר [[7.92 מ"מ]]. ראוי לציון גם הרובה [[StG 44]] הגרמני, [[רובה סער|רובה הסער]] הראשון שיוצר בכמויות גדולות (קרוב ל-423 אלף).