ש"י – הבדלי גרסאות

בשנות המאבק בבריטים שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה התרחב מאוד הש"י וכלל עשרות עובדים ומתנדבים רבים. לש"י היו באותה עת שלוש מחלקות: המחלקה הערבית בראשותו של [[שמואל דיבון]] (אז זלמן זליגסון) שהפעילה עשרות מודיעים ערביים בכל רחבי הארץ, המחלקה המדינית בראשותו של [[בוריס גוריאל]] שעסקה באיסוף מידע על השלטונות והצבא הבריטי והמחלקה הפנימית (שקודם לכן נקראה המחלקה היהודית), שעסקה בפיקוח על הארגונים היהודים מימין ומשמאל (ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] מחד, וה[[קומוניזם|קומוניסטים]] מאידך) שלא קיבלו על עצמם את מרות ההנהגה הנבחרת של ה[[יישובהיישוב]].

*| '''[[דודישראל שאלתיאלעמיר]]''' ([[1903]] - [[1969]]זבלדובסקי)

:| עמד בראש הש"י בתקופה שלפני קום המדינה. לפני כן שימש בתפקידי פיקוד בהגנה ועמד בראש [[התעשייה הצבאית]]. לאחר קום המדינה היה לסגן אלוף בצה"ל, שירת זמן קצר כמפקדו הראשון של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] ולאחר מכן כראש אגף האפסנאות וראש אגף כוח אדם.
|-
| '''[[דוד שאלתיאל]]'''
| פיקד על הש"י עם היווסדו בשנת [[1940]], ביחד עם זאב שרף. היה בעל רקע פיקודי בהיותו סרן ב[[לגיון הזרים הצרפתי]] בראשית שנות ה-30. נשלח על ידי ההגנה ל[[אירופה]] למטרות רכש ונתפש על ידי הנאצים ונכלא למשך 8 חודשים ב[[מחנה הריכוז דכאו]]. חזר ארצה לפני פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] וחזר לפעילותו בהגנה ולאחר הווסד הש"י נמנה עם מפקדיו. לאחר קום המדינה היה לאלוף בצה"ל. פיקד על המערכה הצבאית ב[[ירושלים]] במהלך מלחמת העצמאות. על ביצועיו בתפקיד זה נמתחה ביקורת חריפה על ידי מושל ירושלים [[דב יוסף]]. פיקד על [[חיל הספר]] (גלגולו הראשון של [[משמר הגבול]]) ולאחר מכן שימש כנספח צה"ל ב[[פריז]] ושגריר ישראל ב[[ברזיל]], [[מקסיקו]] ו[[הולנד]].

*| '''[[איסר הראל]]''' (הלפרין) ([[1912]] - [[2003]])

:| עמד בראש המחלקה היהודית של הש"י ובראש מחוז תל אביב של הש"י עד לקום המדינה. בראשית ימי המדינה נתמנה לראש ה[[שב"כ]] (הש"ב כפי שנקרא אז) ומ-[[1952]] עד [[1963]] כיהן כראש [[המוסד]]. בנוסף לתפקידו כראש המוסד היה גם האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ וזכה לתואר "הממונה על שירותי הביטחון", תואר שבוטל עם פרישתו.

*| '''[[איסר בארי]]''' (בירנצוויג) ([[1901]] - [[1958]])

:| שירת במטה הש"י החל מ-[[1947]]. בראשית שנת [[1948]] היה לראש הש"י בפועל. עם קום המדינה נתמנה לראש המודיעין הצבאי בדרגת סגן אלוף. תוך זמן קצרה הסתבך בפרשיות של שימוש לרעה בסמכויותיו, בניסיון להפליל בבגידה את [[אבא חושי]] ובאחריות למותו של מודיע ערבי. נשפט הורד לדרגת טוראי וסולק מן הצבא. עוד קודם לכן היה אב [[בית דין שדה]] שדן למוות את [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]]. בעקבות חקירה שנערכה בשנת [[1949]], שהעלתה כי טוביאנסקי היה חף מפשע, הועמד בארי למשפט ונדון למאסר של יום אחד אך זכה לחנינה מנשיא המדינה.

*| '''[[בנימין גיבלי]]''' ([[1919]] - [[2008]])

:| שירת ב[[משטרת היישובים העבריים]] והיה פעיל בשירות הש"י. עם קום המדינה מונה לקצין המודיעין של מחוז ירושלים. היה אחד השופטים בבית דין השדה שדן למוות את [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]]. משנת [[1950]] היה לראש המודיעין הצבאי, אג"ם ממ"ן (מ-[[1953]] אמ"ן). היה מעורב ב[[עסק הביש]] ובעקבות זאת הועבר מתפקידו ומונה לראש מטה [[פיקוד צפון]] ולאחר מכן למפקד [[חטיבת גולני]] ולממלא מקום אלוף [[פיקוד המרכז]]. [[דוד בן-גוריון]] סירב להעלותו לדרגת אלוף בגלל חלקו ב[[העסק הביש|עסק הביש]]. סיים שירותו כנספח צה"ל ב[[בריטניה]] וב[[סקנדינביה]].

*| '''[[אפרים דקל]]''' (קרסנר) ([[1903]] - [[1982]])

:| היה מפקד מחוז תל אביב של הש"י. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו הבריטים לחפשו, ואז עזב את תפקידו ויצא לאירופה לפעול במסגרת [[הבריחה]], הארגון שעסק בהבאתם לארץ של [[ניצולי השואה]] במסגרת ההעפלה. בתקופת המדינה כתב את ספרו "עלילות ש"י", ובו זיכרונותיו כמפקד בש"י.

*| '''[[יהושע פלמון|יהושע (ג'וש) פלמון]]''' ([[1913]] - [[1995]])

:| איש המחלקה הערבית של הש"י. בשנת [[1941]], כאשר סוריה ולבנון היו תחת שלטון [[צרפת של וישי]] והבריטים התכוננו לפלוש אליהן מארץ ישראל, הוא פיקד על קבוצה של 12 מסתערבים שנשלחו ל[[ביירות]] ו[[דמשק]], לפעולות מודיעין וחבלה כהכנה ל[[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|פלישה]]. בתום מלחמת העצמאות השתתף בשיחות עם הסורים להשגת [[שביתת נשק]] והוא אחד משלושת החותמים בשם מדינת ישראל על [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכם שביתת הנשק]] עם [[סוריה]]. בראשית תקופת המדינה שימש כיועץ לענייני מיעוטים של ראש הממשלה.

*| '''[[עזרא דנין]]''' ([[1903]] - [[1984]])

:| בטרם ייסוד הש"י עמד בראש שירות הידיעות האזורי של ארגון ההגנה במרכז הארץ ("גליל תיכון"). מאז ייסוד הש"י ועד למלחמת העצמאות עמד בראש המחלקה הערבית של הש"י. היה ממקימי המחלקה הסורית של הפלמ"ח שכללה מסתערבים שחדרו לסוריה ולבנון שבשלטון וישי ב-1941, כהכנה לפלישה הבריטית. נתלווה ל[[גולדה מאיר]] (אז מאירסון) בפגישתה עם המלך [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]] ב[[נהריים]] ערב מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה היה יועץ למחלקת המזרח התיכון ב[[משרד החוץ]].

*| '''[[ירוחם כהן]]''' ([[1916]] - [[1991]])

:| מראשוני המתנדבים לפלמ"ח. הקים את המחלקה הערבית בפלמ"ח ועמד בראשה. ב-1945 נשלח לארגן ולהבריח לארץ את הנוער היהודי בלבנון ובסוריה. ב-1946 נתמנה למפקד מחלקת המודיעין של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות שירת כקצין מודיעין והיה קצין הקישור אל הכוחות המצריים הנצורים ב[[כיס פלוג'ה]], שם פגש בקולונל [[גמאל עבדול נאצר]], לימים נשיא [[מצרים]], שנמנה עם הנצורים. היה חבר ב[[ועדת שביתת הנשק|וועדת שביתת הנשק]] בין ישראל למצרים. לאחר קום המדינה היה שגריר ישראל בליבריה ובניגריה, ועסק גם בעיתונאות, כתיבה ומחקר (מספריו: "לאור היום ובמחשך").

*| '''[[דוד קרון]]''' ([[1915]] - [[2001]])

:| איש הש"י. ממייסדי קיבוץ [[כפר מנחם]] בדרום. הפעיל סוכנים ומודיעים בקרב שבטי ה[[בדואים]] בדרום. במלחמת העצמאות שירת כקצין מודיעין. היה אחד משלושת חברי בית דין השדה שדנו למוות את [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]]. שירת כסגן אלוף באמ"ן ולאחר מכן במוסד.

*| '''[[זאב שרף]]''' ([[1906]] - [[1984]])

:| פיקד על הש"י עם היווסדו ב-[[1940]], ביחד עם דוד שאלתיאל. בשנת [[1945]] נתמנה למזכיר המחלקה המדינית של [[הסוכנות היהודית]]. בשנת [[1947]] נתמנה למזכיר [[ועדת המצב]], הוועדה שהתכוננה לקראת [[הכרזת המדינה]] והכינה את מנגנון המדינה. לאחר קום המדינה כיהן כמזכיר הממשלה, [[הממונה על הכנסות המדינה]], [[חבר הכנסת]] ושר בממשלות ישראל.

*| '''[[שמואל דיבון]]''' ([[1918]] - [[2003]])

:| עמד בראש המחלקה הערבית של הש"י לאחר עזרא דנין. בימי המדינה שימש כראש מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ.

*| '''[[יוסף קריב]]''' (קרקובי) ([[1909]] - [[1995]])

:| היה מנהל המחלקה היהודית של הש"י. משנת [[1945]] היה בין מפעילי תחנת הרדיו של ההגנה "[[קול ישראל (ההגנה)|קול ישראל]]". ב-[[1946]] נכלא על ידי הבריטים ב[[השבת השחורה|שבת השחורה]] ולאחר שחרורו נתמנה למפקד הש"י במחוז תל אביב. לאחר קום המדינה היה ממנהלי [[רשות השידור]].

*| '''[[משה בר-אילן]]''' ([[1907]] - [[1999]])

:| עמד בראש המחלקה המדינית עם הקמת הש"י. ב-[[1941]] מונה למזכיר המטכ"ל של ההגנה, וב-[[1946]] מונה לראש שירות ציוד והספקה, ומילא תפקיד זה בזמן מלחמת השחרור. עם קום המדינה, הפך להיות מפקדו הראשון של חיל ההספקה של [[צה"ל]], לימים חיל התחזוקה.

*| '''[[ברוך גוריאל|ברוך (בוריס) גוריאל]]''' ([[1903]] - [[1983]])

:| עמד בראש המחלקה המדינית של הש"י, לאחר משה בר-אילן. לאחר קום המדינה עמד בראש המחלקה המדינית של [[משרד החוץ]]. פרש בשנת [[1951]] לקראת הקמת המוסד במחאה על כך שהמוסד עתיד לקבל את רוב הסמכויות בתחום המודיעין של המחלקה המדינית.

*| '''[[שאול ביבר]]''' ([[1922]]-[[2013]])

:| היה מפקד המחלקה הערבית, לאחר ירוחם כהן, בתקופת המאבק. בתקופת המדינה שירת כקצין חינוך בצה"ל, וכמארגן להקות צבאיות.

*| '''[[לוי אברהמי]]''' ([[1907]] - [[1997]])

:| היה מפקד השי"י ב[[חיפה]]. בשנים [[1943]] - [[1946]] היה ב[[מצרים]] כשליח ההגנה והש"י, למטרת רכש ומודיעין. לאחר הקמת המדינה שימש עשר שנים כמפקד מחוז ירושלים של [[משטרת ישראל]] בדרגת ניצב.

*|'''[[מרדכי אלמוג]]''' ([[1917]] - [[2005]])

:|הקים את יחידת ההאזנה של הש"י.