דן עומר – הבדלי גרסאות

עומר אימץ לעצמו את גינוני משוררי [[דור הביט]] האמריקאי. הוא כתב את יצירותיו ברוח יצירותיהם, תרגם את ספריהם, והיה [[אפיגוניות|אפיגון]] נלהב של בשורת סופרי הביט בישראל. ספרו הפורנוגרפי והמתגרה "בדרך" (1966), שכתב בעקבות הספר "בדרכים", של [[ג'ק קרואק]], גרם לשערורייה רבתי בעולם המו"לות והמוסר בארץבישראל. הוא הוציא את ספרו בניגוד להחלטת ה[[צנזורה]] תבעהובעקבות אתזאת המחברהורה עלפרקליט פרסוםהמדינה דברי[[צבי תועבהבר בניגודניב]] על העמדתו לדין{{הערה|{{מעריב||יועמד לחוקלדין|1966/11/28|00723}}}}, ועומרוהוא נדון ל[[מאסר על תנאי]] ול[[קנס]]. העניין הגיע להכרעת [[בית המשפט העליון]]{{הערה|1=ע"פ 495/69 '''דן עומר נ. מדינת ישראל''', פ"ד כד (1) 408{{ש}}{{מעריב|יוסף צוריאל|ביהמ"ש העליון: ספרו של עומר עיסוק מגעיל ממש בענייני מין|1970/04/14|00700}}}}, שדן בערעורו של עומר על הרשעתו בעבירה של "פרסום תועבה" לפי סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי, שחלה אז. על אף שבית המשפט העליון הניח כי מטרתו של עומר הייתה "להשתמש בדברי הניבול בתור אמצעי במלחמתו נגד תופעות חברתיות הנראות שליליות בעיניו... כדי לזעזע ולהדהים את הקורא, שיתעורר מתרדמתו", קבע בית המשפט כי אין להשתמש לכך בכל האמצעים, וכי פרסום חומר תועבה אינו חדל מלהיות כזה אף אם המניע לכך היה כשר. פסיקה זו נחשבת כיום למיושנת, ויש להניח כי פרסום ספרו של עומר כיום היה זוכה להגנת בית המשפט, אם העניין היה מגיע להגשת כתב אישום. השופט [[אלפרד ויתקון]], שעמד בראש הוועדה לבדיקת סעיפי [[חוק איסור לשון הרע]] בשנת 1968, התייחס לפסק הדין נגד עומר וטען שיש לעדכן את החוקים על מנת להגן על חופש הביטוי באמנות, בספרות ובמדע.{{הערה|נושא זה מוזכר בספר Charting the Future of Translation History, Edited by Georges L. Bastin and Paul F. Bandia