ניקולו פיצ'יני – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Piccinni, Niccolò 1.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ניקולו פיצ'יני]]

'''ניקולו פיצ'יני''' (ב[[איטלקית]]: '''Niccolò Piccinni''';{{כ}} [[16 בינואר]] [[1728]] - [[7 במאי]] [[1800]]) היה [[מלחין]] [[איטלקי]]. הלחין בעיקר [[סימפוניה|סימפוניות]], [[מוזיקת קודש]], [[מוזיקה קאמרית]] ו[[אופרה|אופרות]] (לפי הערכות מסוימות, כ-300 אופרות). כיום אין כמעט מי שזוכר את פיצ'יני, גם בקרב חובבי מוזיקה, אך בשעתו היה בין מלחיני האופרה הפופולריים ביותר - בייחוד [[אופרה בופה]] [[נאפולי|נאפוליטנית]]טנית. מבחינה [[היסטוריה|היסטורית]] איתרע מזלו להימצא בין גדולי הדור שקדם לו, כמו [[ג'ובאני פרגולזי|פרגולזי]], לאלה שבאו אחריו, כמו [[דומניקו צ'ימרוזה]] ו[[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]].

פיצ'יני נולד ב[[בארי (עיר)|בארי]] ולמד אצל לאונרדו ליאו ופראנצ'סקו דוראנטה ב[[קונסרבטוריון]] סאן אונופריו. על כך היה עליו להכיר תודה לבישופ של בארי כיון שאביו, אף כי היה [[מוזיקאי]] בעצמו, התנגד לכך שבנו ימשיך בדרכו המקצועית. האופרה הראשונה של פיצ'יני, Le Donne dispettose, נכתבה בשנת 1755 ובשנת 1760 הלחין ב[[רומא]] את גולת הכותרת של שנות הקריירה המוקדמות שלו, La Cecchina, ossia la buona Figliuola, אופרה בופה ל[[ליברית]] מאת [[קרלו גולדוני|גולדוני]], ש"הוצגה במשך שנתיים רצופות ברומא ועלתה על בימות ערי הבירה החשובות ב[[אירופה]]. אפשר לראות בה, קרוב לוודאי, את האופרה בופה הפופולרית ביותר של המאה ה-18... (עוד יותר מ)..."השפחה הגברת" של פרגולזי... (וכן)... הראשונה לתקופה חדשה, ששיאה ביצירות המופת של מוצרט."{{הערה|1=Holmes}}

כעבור שש שנים הזמינה המלכה [[מארי אנטואנט]] את פיצ'יני ל[[פריז]]. הוא נשא לאישה בשנת 1756 את תלמידתו, וינצ'נצה סיבילה, [[זמר|זמרת]]ת, ולא התיר לה מעולם לעלות על הבמה לאחר נישואיהם. כל יצירותיו המאוחרות נחלו הצלחה; אבל במאי הגראנד אופרה הגו רעיון ליצור בכוונה תחילה יריבות בינו לבין [[כריסטוף ויליבלד גלוק|גלוק]] בכך ששכנעו את שני המלחינים לטפל באותו נושא - "איפיגניה בטאוריס" - באותו זמן. הקהל הפריזאי התחלק לשתי מפלגות יריבות, שניהלו, בשמות "הגלוקיסטים" וה"פיצ'ינסטים", מלחמה בזויה ומבישה. "איפיגניה בטאוריס" של גלוק הוצגה לראשונה ב-18 במאי 1779. "איפיגניה" של פיצ'יני באה אחריה ב-23 בינואר 1781 ועל אף שבע-עשרה ההצגות שזכתה להן, נידונה בהמשך לנשייה. האיבה בין הקבוצות היריבות נמשכה, גם אחרי שגלוק עזב את פריז ב-1780; בהמשך נעשה ניסיון ליזום יריבות חדשה עם סאקיני. פיצ'יני נשאר פופולרי, ועם מותו של גלוק, ב-1787, הציע להקים מצבה ציבורית לזכרו - הצעה שהגלוקיסטים לא היו מוכנים לתמוך בה.

בשנת 1784 התמנה פיצ'יני לפרופסור בבית הספר המלכותי למוזיקה, אחד המוסדות שמהם נוצר ה[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] בשנת 1794. עם פרוץ [[המהפכה הצרפתית]] ב-[[1789]] חזר פיצ'יני ל[[נאפולי]], שם התקבל תחילה במאור פנים מצד המלך [[פרדיננד הרביעי]]; אבל נישואי בתו ל[[דמוקרטיה|דמוקרט]] [[צרפתי]] המיטו עליו חרפה - האשימו אותו שהוא מהפכן ודנו אותו למעצר בית למשך ארבע שנים. במשך תשע השנים הבאות ידע קיום רופף ורעוע ב[[ונציה]], נאפולי ו[[רומא]]; אבל בשנת 1798 חזר לפריז, שם נהנה מקבלת פנים נלהבת מצד הקהל, אך לא מצא פרנסה. פיצ'יני מת בפאסי, בקרבת פריז. במשך חייו עבד עם גדולי ה[[ליברית|ליבריתנים]]נים של תקופתו, ביניהם [[פייטרו מטאסטאזיו]]. אחרי מותו נקבע לוח זיכרון בבית שבו נולד בבארי.

הרשימה המלאה ביותר של יצירותיו מופיעה ב-Rivista musicale italiana, viii. 75. הוא חיבר יותר משמונים [[אופרה|אופרות]], ואם כי יצירתו המאוחרת מושפעת מן הבימה ה[[צרפת|צרפתית]]ית וה[[גרמניה|גרמנית]], הוא שייך לאסכולה ה[[איטליה|איטלקית]] הקונבנציונלית של [[המאה ה-18]].