ההתיישבות במישור החוף המרכזי – הבדלי גרסאות

{{לשכתוב|נושא=מדעי הטבע|נושא2=ישראל}}

'''ההתיישבות במישור החוף המרכזי ''' מישור החוף המרכזי כולל בתוכו את השרון כולו ואת החלק הצפוני של [[מישור חוף יהודה]], ליתר דיוק בין [[בנימינה]] ל[[גדרה]] (בין [[נחל תנינים]] מצפון לבין [[נחל שורק]] בדרום). עד סוף [[המאה ה-19]] [[מישור החוף]] היה אזור ריק מישובי קבע ותושבי קבע, כלל ברובו מתיישבים [[בדואים]], לעומת זאת אזור מישור החוף המרכזי הפך בשנים האחרונות להיות האזור המיושב והצפוף ביותר ב[[ישראל]].

 

== תחילת ההתיישבות ==

# ב[[עמק יזרעאל]] וב[[עמק חרוד]] – גם הם אזורים ביצתיים ונגועים במלריה

# ב[[השרון|שרון]] ובהמשכו הדרומי – צפון מישור יהודה.

 

מישור החוף המרכזי בניגוד לאצבע הגליל, אזור אגם החולה,עמק יזרעאל ועמק חרוד לא היה אזור ביצתי ברובו מפני שזהו אזור גבעי ברובו (ובגבעות הרי אין ביצות). במערב מישור החוף המרכזי קיימות גבעות [[כורכר]] שאינן מתאימות ל[[חקלאות]], ובמרכזו - ה"רכס האדום" ([[חמרה]]), גם הוא ללא תועלת למשק החקלאי הערבי, שכן לא היו בו מים זמינים לצומח החקלאי:

# הוא הסכים להמשיך ולנסות גידולים שונים עד שהגיע לגידול האופטימלי לקרקע זו: ה[[הדרים]].

במושבות הראשונות במישור יהודה ובשרון ניסו לגדל גידולים שונים ונכשלו. לאחר כ- 40 שנה של מסה ומעש הגיעו לידע, שענף ההדרים מתאים לאדמות חול אדום בתנאי השקיה.

כמובן, נמצא מי שהיה מוכן לכסות את הגירעונות שנוצרו בעקבות הניסויים והכישלונות:

 

[[קטגוריה:שמירת טבע]]

[[קטגוריה:מישור החוף]]