האחווה הפרה-רפאליטית – הבדלי גרסאות

'''האחווה הפרה-רפאליטית''' (או "'''הפרה-רפאליטים'''", ב[[אנגלית]]: '''Pre-Raphaelite Brotherhood''' או "'''Pre-Raphaelites'''"), הייתה קבוצה של [[צייר|ציירים]]ים, [[שירה|משוררים]], [[ביקורת אמנות|מבקרים]] ו[[פסל (מקצוע)|פסלים]] [[אנגליה|אנגליים]], שהוקמה בשנת [[1848]]. מייסדיה היו [[ויליאם הולמן האנט]], [[ג'ון אוורט מיליי]] ו[[דנטה גבריאל רוסטי]]. אל השלושה הצטרפו [[ויליאם מייקל רוסטי]], [[ג'יימס קולינסון]], [[פרדריק ג'ורג' סטפנס]] ו[[תומאס וולנר]] על-מנת להקים [[ארגון אחווה|אחווה]] בעלת שבעה חברים. האחווה עצמה התפרקה רשמית שלוש שנים מאוחר יותר, אך דרכם נמשכה.

המטרה הכללית של האחווה הייתה שינוי שדה ה[[אמנות]] על ידי דחיית הגישות שהיו מקובלות בזמנו ב"[[האקדמיה המלכותית לאמנויות|אקדמיה המלכותית לאמנויות]]" של [[אנגליה]] בפרט ובאמנות העולם המערבי בכלל; גישות שנתפסו על-ידם כבעלות מאפיינים מכניסטיים אשר אומצו לראשונה על ידי אמנים שבאו בעקבות [[רפאל (צייר)|רפאל]] ו[[מיכלאנג'לו]]. מכאן נובע שמם, "הפרה-רפאליטים" ושם סגנונם האמנותי המקובל, "פרה-רפאליטיזם".

הציורים הפרה-רפאליטיים מאופיינים בדגש על [[מימזיס]] עשיר בפרטים, בצבעים עזים, ובדיוק רב. [[קומפוזיציה|הקומפוזיציות]] בהם נוטות להיות מורכבות. הם מאוכלסים ב[[סמל|סימבוליות]] רבה והדימויים המיוצרים מן ה[[מיתולוגיה]], ה[[תאולוגיה]] וה[[ספרות]], עוסקים לעתים בנושאים מורבידיים במיוחד. ביטויים [[אמנות|אמנותיים]]יים ופואטיים אלה ואחרים, של הפרה-רפאליטים, עוררו במשך השנים תרעומת רבה.

הפרה-רפאליטים האמינו שה[[קומפוזיציה|קומפוזיציות]] האלגנטיות והתנוחות הקלאסיות שיוצרו מאז [[רפאל (צייר)|רפאל]] היוו השפעה משחיתה על לימודי ה[[אמנות]] האקדמיים; בכך הם למעשה תקפו את העדפת ה[[יופי]] והחן על פני חקר העובדות וה[[אמת (פילוסופיה)|אמיתות]] של ה[[טבע]], כפי שהם תפסו אותם. הם גרסו שהמסלול הראוי ל[[צייר|ציירים]]ים ה[[מודרניזם|מודרניים]] הוא בשיבה אל הכנות והמהימנות של המאסטרים המוקדמים. בהשפעה מה[[רומנטיציזם]], משנתם הייתה ש[[חופש]] ואחריות הם שני דברים בלתי נפרדים. ולמרות זאת, [[תרבות]] [[ימי-הביניים]] ריתקה אותם בצורה יוצאת דופן. הם האמינו שתקופה זו מכילה יושר [[רוחניות|רוחני]] ויצירתי שהלך לאיבוד בעידנים שבאו אחריו. בניסיון זה להשגת ה"אמיתי" יותר, לפי תפיסתם, הם שמו דגש על מחקר מן ה[[טבע]] המחפש אחר "פשטות" ואת מה שנתפס על-ידם כנושאים בעלי אופי [[מוסר|מוסרי]]י. לפי כך ובהתאם לזאת, הרבה מיצירותיהם עוסקות בנושאים "כואבים" ואף מורבידיים, שלעתים מעורבבים ב[[מיסטיקה]], כיוון שראו באמנות קודם כל עניין [[רוחניות|רוחני]].‏‏{{הערה|1=‏[http://www.gutenberg.org/files/18900/18900.txt Van Dyke, John, C., ''A Text-Book of the History of Painting'', Longmans Green and Co., New-York, 1909, p.256.]}}

האחווה התנגדה להשפעתו הגדולה של [[סר]] [[ג'ושוע ריינולדס]] {{אנ|Sir_Joshua_Reynolds}}, המייסד של "האקדמיה המלכותית לאמנויות" ב[[אנגליה]], אותו הם כינו "Sir Sloshua" ("סר רישולוע"), בהאמינם שתורתו היא צורה של [[מנייריזם]] אקדמי מרושל והתחזות ל[[ציור]] [[איכות|איכותי]]י. ציור שלעניות דעתם היה פזיז ונמהר‏‏ שאותו הם כינו ''Sloshy''‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/17649/17649-h/17649-h.htm Rossetti, W. M., "Introduction" to ''The Germ: Thoughts towards Nature in Poetry, Literature and Art'' Rossetti. D. G. (Editor), London, 1901, p.7.]}} . בניגוד לכך, רצו הפרה-רפאליטים לשוב אל [[ציור]] עשיר בפרטים, צבעים עזים וקומפוזיציות מורכבות בסגנון "קואטרוצ'נטו" ([http://en.wikipedia.org/wiki/Quattrocento Quattrocento]) של [[אמנות]] [[איטליה|איטלקית]] ו[[ארצות השפלה|פלמית]] (המקיף את סגנונות ה[[ציור]] של [[ימי הביניים]] המאוחרים, ושל ה[[רנסאנס]] המוקדם) בנסיונותיהם להחיות את הצבע המבריק של סגנון זה. האנט ומיליי פיתחו טכניקת ציור בשכבות דקיקות של [[פיגמנט]], מעל רקע [[לבן]] ולח. הם קיוו שבדרך זו צבעיהם ישיגו שקיפות מעודנת ובהירות גדולה יותר. דגש זה על ברק הצבע היה בתגובה לשימוש הנפוץ ב[[ביטומן]] על ידי אמנים [[בריטניה|בריטים]] כמו ריינולדס, [[דיוויד וילקי]], ואחרים. ביטומן הפיק אזורים לא יציבים של חשכה בוצית – אפקט שהפרה-רפאליטים תיעבו.{{הערה|1=‏[http://en.wikipedia.org/wiki/Pre-Raphaelite_Brotherhood#cite_ref-1 מתוך הערך "Pre-Raphaelite Brotherhood" בוויקיפדיה בשפה האנגלית.]‏}}

הפרה-רפאליטים נחשבים כתנועת ה[[אוונגרד]] הראשונה ב[[אמנות]], למרות דחייתם של [[סטטוס]] זה משום השמת הדגש שלהם על רעיונות ה[[מימזיס]] ובעקבות אימוץ הקונצפטים העיקריים של [[תולדות האמנות|ההיסטוריה של הציור]] כמהותיים למטרת ה[[אמנות]]. למרות זאת, הפרה-רפאליטיים הגדירו עצמם כתנועה רפורמיסטית, נתנו לאמנותם שם ספציפי ופרסמו מגזין בשם "[[דה-ג'רם]]" ([http://en.wikipedia.org/wiki/The_Germ_%28periodical%29''The Germ]'') על-מנת לקדם את רעיונותיהם, בין החודשים [[ינואר]] ו[[אפריל]] [[1850]]. המגזין פרסם [[שירה]] של האחים רוסטי, של וולנר ושל קולינסון, יחד עם מאמרים על [[אמנות]] ו[[ספרות]] שנכתבו על ידי ידידי האחווה ובעלי-בריתה. המגזין לא הצליח לצבור תנופה והפרויקט הופסק, כאמור, ב[[אפריל]] אותה שנה.‏‏‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/17649/17649-h/17649-h.htm ‏Rossetti, W. M.,''Ibid''.‏]}}

תצוגה של עבודות פרה-רפאליטיות ראשונות התקיימה בשנת [[1849]]. גם "[[איזבלה (ציור)|איזבלה]]" (''Isabella'' {{כ}}; [[1848]]–[[1849]]) של מיליי וגם "ריינזי" (''Rienzi'' {{כ}}; [[1848]]–[[1849]]) של האנט, הוצגו באקדמיה המלכותית. "ילדותה של ה[[בתולה]] [[מריה]]" (''Girlhood of Mary Virgin'') של רוסטי הוצג בתצוגה בפינת [[רחוב]] [[הייד-פארק]] ב[[לונדון]] ([http://en.wikipedia.org/wiki/Hyde_Park_Corner {{כ}}Hyde Park Corner]).‏‏‏ רוסטי כתב שיר שמבאר את ה[[סמל|סמליות]]יות של ה[[ציור]], בהתאם לניסיונותיו ליצור זיקה בין [[שירה]] ו[[ציור]]‏‏.{{הערה|1=‏[http://www.theearthlyparadise.com/2008/08/rossettis-girlhood-of-mary-virgin-1849.html השיר של רוסטי‏]}}.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מצער הדבר, שאמנים צעירים אלה נודעים לשמצה מחמת התמכרותם לסגנון מיושן, [[פרספקטיבה]] שגויה וצבע גס של מראה עתיק מימים עברו. איננו רוצים לראות...פרצופים צבים כמועדים לשבץ או מצומקים עד היותם לשלדים; צבע שאול מצנצנות של בית מרקחת והבעה מאולצת לכדי [[קריקטורה]]. התאהבות עיוורת ומורבידית כזו, המקריבה [[אמת (פילוסופיה)|אמת]], [[יופי]] ורגש אמיתי על מזבח של אקסצנטריות גרידא, אינה ראויה לחנינה ב[[משפט (דין)|משפט]] הציבור.}}‏‏{{הערה|1=Anonymous, "The Times", 7 May 1851 {{כ}} ,taken from ‏ {{כ}}Harrison, C., Wood, P. & Gaiger J. (Editors), ''Art in Theory 1815-1900'', Blackwell, Oxford, UK, 1998, p. 441.‏}}

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בקדמת אותה נגריה ישנו ילד דוחה, עקום-צוואר, מתייפח, אדום-שיער, בכותונת-לילה; נראה כי הילד נדקר בידו ממקלו של ילד נוסף, עימו שיחק בביב סמוך, והוא מרים אותה לתשומת-לבה של אישה כורעת, כה איומה בכיעורה, כך (בהנחה שאפשרי הדבר שיצור אנושי כלשהו יוכל להתקיים לרגע עם גרוגרת נקועה) שתבלוט משאר החבורה כ[[מפלצת]], ב[[קברט]] הנתעב ביותר ב[[צרפת]], או בחנות לממכר [[ג'ין]] העלובה ביותר ב[[אנגליה]]. שני נגרים כמעט עירומים, מאסטר ועוזרו, בני-לוויה ראויים לאותה נקבה נעימה, עובדים באומנותם; ילד, עם מעט טעם של אנושיות בו, נכנס עם כלי-[[מים]]; ואין איש נותן דעתו על אישה זקנה, מוכתמת בטבק הרחה, שנראית כאילו טעתה בין חנות זו לבין ה[[טבק|טבקאי]]אי השכן, ועודנה מחכה בדלפק ללא תקווה לקניית חצי אונקייה מן התערובת האהובה עליה. בכל מקום שאפשר להביע כיעור של פנים, של איבר או של גישה, הדבר בא לידי ביטוי.}}‏‏{{הערה|1=‏ {{כ}} Dickens, Charles. "Old Lamps for New Ones." Household Words 12 (15 Jun. 1850),p. 12-14, {{כ}} מצוטט מתוך:Harrison, C., Wood, P. & Gaiger J. (Editors), ''Ibid'', p.436.}}

לאחר התפרצות המחלוקות קולינסון עזב את האחווה, שמצידה התדיינה בשאלה האם יש להחליפו באמן זה או אחר. אך לכאורה, חברי האחווה לא הצליחו להגיע להחלטה ומרגע זה והלאה האחווה התפרקה. למרות זאת, השפעתה המשיכה להיות מורגשת. אמנים אלה ואחרים שעבדו בסגנון זה, הלכו כעת לפי עקרונות האחווה למרות שלא חתמו יותר על העבודות בראשי התיבות .P.R.B.

כאמור, לאחר [[1850]], גם האנט וגם מיליי פנו מחיקוי ישיר של [[אמנות]] [[ימי הביניים]]. שניהם הדגישו כעת את האספקטים ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] ו[[מדע|המדעיים]] של התנועה, למרות שהאנט המשיך לטעון בעד המשמעות ה[[רוחניות|רוחנית]] של ה[[אמנות]] ובעד רצונו לפייס בין [[דת]] ו[[מדע]] על ידי התבוננות דקדקנית ולימוד של מקומות ב[[מצרים]] וב"[[ארץ-ישראל]]‏‏{{הערה|1=‏[http://www.gutenberg.org/files/18900/18900.txt Van Dyke, ''Ibid'', p.256.]}} זאת על-מנת להיות "נאמן" כמה שיכל לציוריו העוסקים בנושאים [[תנ"ך|תנ"כיים]]. ההשראה לחלק מציורים אלה באה מלימודי ה[[תלמוד]] שלו, כמו בציורו "השעיר המשתלח ל[[עזאזל]]" (''The Scapegoat'') אותו צייר ב[[ארץ-ישראל]].‏‏{{הערה|1=‏[http://www.liverpoolmuseums.org.uk/online/pre-raphaelites/scapegoat/ עוד על הציור באתר מוזיאון ליברפול.] ‏}}. לעומתו, מיליי נטש את הפרה-רפאליטיזם אחרי [[1860]], באמצו סגנון תחת השפעתו של [[סר]] [[ג'ושוע ריינולדס]]. [[ויליאם מוריס]] ואחרים יצאו נגד היפוך עקרונות זה.

ל[[מוזיאון]] וגלריית האמנות של [[בירמינגהם]] יש אוסף מכובד של יצירות מאת ברן-ג'ונס והפרה-רפאליטים, שאחדים טוענים, שהשפיעו על [[טולקין]] הצעיר, שלאחר מכן יילך ויכתוב את "[[ההוביט]]" ואת "[[שר הטבעות]]" תחת השפעה שניזונה מן הסצנות ה[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] המתוארות בעבודות אלה{{הערה|1=‏[http://moses.creighton.edu/JRS/2004/2004-r3.html Bucher, Gregory, "Review of Matthew Dickerson. ''Following Gandalf. Epic Battles and Moral Victory in The Lord of the Rings''", Journal of Religion & Society, 2004. אזכור של הנושא ניתן למצוא כאן:‏]}}.

במהלך השנים האחרונות הביקורת ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] החלה להתמקד, בין היתר, בדרכי הייצוג של נשים בדימויים הפרה-רפאליטים. נאמר ונטען שברבים מן הציורים, ייצוג הנשים הוא של [[אובייקט מיני|אובייקטים מיניים]], קורבנות, נשים מסרסות, [[מכשפה|מכשפות]], או שדות. לדוגמה, על הציור "ליידי [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]]" (''Lady Lilith''; {{כ}} [[1868]]-[[1869]]), של [[דנטה גבריאל רוסטי]], נאמר שהאישה [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]] היא מצד אחד מייצגת אובייקט מיני, כאשר שמלתה נראית אוטוטו כעומדת להיות מופשלת ממנה. אך מצד שני, בנוסף ל[[סמל|סמלי]]י ה[[מוות]] וה[[נרקיסיזם]], [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]] כאן אדישה למבט המציץ, אפופה בסמלי [[סירוס]], מעדיפה להסתכל על עצמה ולשחק באדישות בכוחה במקום להיות כנועה לגבר. לכן, בין היתר, היא כאן על תקן של [[מכשפה]]‏‏ ומהווה סכנה כאישה.{{הערה|1=‏[http://feminism.eserver.org/theory/papers/lilith/ladylil.html Dante ''Gabriel Rossetti's painting "Lady Lilith"'', feminism.eserver.org מתוך מאמרים עם ביבליוגרפיה באתר] ‏}}