פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
בן נחום (שיחה | תרומות)
שורה 32:
*בית המשפט דחה גם את טענת הקונים לפיה הנושה "ישנה על זכויותיה" בכך שלא דאגה לרישום משכנתא ולא הגישה בקשה לעיקול לפני עשיית החוזה, כיון הקונים עצמם לא דאגו לרישום הבעלות ואפילו לא רשמו הערת הזהרה בטאבו.
*בהתייחס לטענה כי לא ניתן להטיל עיקול על כנס שיצא מחזקתה של החייבת, בשל לשון תקנה 238 לתקסד"א, בית המשפט דחה טענה זו, וקבע שכוונת לשון החוק אינה דווקא לנכסים שבחזקת החייב.
 
*במישור העקרוני, בהכרעה בין זכותו של קונה לעומת זכותו של נושה, בית המשפט הסיק מתוך הסעיפים 6-10 לחוק המקרקעין, כי עיסקה במקרקעין שטרם הושלם רישומה בטאבו, מקנה זכות אובליגטורית (חוזית) בלבד. בהתאם לכך קבע בית המשפט שהבעלות על הנכס נותרה בידי המוכרת-הלוה. עם זאת הסתפק בית המשפט, שמא עיקול יכול לחול רק על רכוש זכויות מוחלטות של החייב, ואילו במצב זה ההתחייבות החוזית ובפרט מסירת החזקה מצמצמות את זכויות הלוה בנכס ולכן לא ניתן לבצע עיקול? בית המשפט נדרש לפסיקת המשפט העברי אשר קובעת כי נושה מכוח שטר חוב יכול לגבות ממקרקעין של הלווה שנמכרו לאחר מכן (בתנאי שאין נכסים בחזקת הלוה שניתן לגבות מהם), כיון ששהלוואה בשטר מתפרסמת ועל הקונה היה להיזהר.
*בהכרעה אשר יצרה את "הלכת בוקר", נקבע שצו העיקול גובר על זכות אובליגטורית של הקונה שטרם רשם את הנכס על שמו בטאבו.
 
ב[[אוביטר]] הסתפק השופט לנדוי האם רישום הערת הזהרה יגן על הקונה שטרם העביר את הבעלות על שמו בטאבו, מפני עיקול. לנדוי קרא למחוקק לקבוע הלכה מפורשת בנידון.