פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 4 שנים
לדעות השונות בנושא צלם אלוהים היו גם משמעותיות הלכתיות שונות דרך השימוש בהקשר זה.
 
בשל מעלת הצלם, ה[[מקרא]] מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. {{הדגשה|שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי '''בְּצֶלֶם אֱלֹהִים''' עָשָׂה אֶת הָאָדָם||בראשית ט ו}}. עוד על פי [[מקרא]], אשר מייחס את צלם האלוהים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוהים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק {{הדגשה|"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי '''קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי''' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"||דברים כא כג}}. [[הרמב"ם]] פוסק זאת במשנהב[[משנה תורה]], אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען [[הרתעה (משפטים)|הרתעה]], כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוהים.
 
[[רבי עקיבא]] ב[[מסכת אבות]] למד מספר [[בראשית]] כי "חביב אדם שנברא בצלם"{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוהים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוהים חל על כל האנושות.}}, ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לגויל[[גוי]]{{הערה|1=רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו}}, ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות{{הערה|1=מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.}} ואף בשמחה{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל}}. מכאן גם נובע רעיון [[כבוד האדם]], באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט{{הערה|1= המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] (מסכת אבות ב' י'), רבי [[אלעזר בן שמוע]] לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)}} והאדם בכלל, ודימו [[הלבנת פנים]] לרציחה{{הערה|1= "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב) }}, באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.
 
למעשה הרבה מאוד מהמצוות שבין אדם לחבירולחברו, ובראשה מצוות [[ואהבת לרעך כמוך]]‏‏{{הערה|1=‏כך יש כאלו שמסבירים את הקשר בין שני חלקי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".‏}}, נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).
 
מסקנה נוספת מעניין הצלם, היא משמעות החיים העמוקה ביותר של האדם וייעודו הנעלה ביותר, הוא להלך בדרכי האלוהים, ולדבוק במידות האלוהיות של חכמה, תבונה, חסד ואהבה, יושר ואמת. כפי שכותב המקובל הרב [[משה קורדובירו]] בספרו [[תומר דבורה]]: "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"