פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 14 בתים, לפני 4 שנים
 
===רמזים לתורת שלילת התארים במקרא ובספרות חז"ל===
הרמב"ם במורהב[[מורה הנבוכיםנבוכים]] מביא פסוקים מקרא המתפרשים לפיו כראיה לתורת שלילת התארים, ולהגיון הפנימי שלה (מיעוט הדיבור על אלוהים כי אין האדם יכול לומר עליו דבר):
* "אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ, עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים."{{הערה|1=קהלת ה, א}}
* "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן"{{הערה|1=תהלים, סה, ב}}
:משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו!
 
ובתרגום לעבריתל[[עברית]]:
:אותו אחד שירד (לשמש כחזן) לפני ר' חנינא,
:אמר "'''האל הגדול הגבור והנורא''' (שהם התארים המופיעים בנוסח שקבעו חז"ל, והוסיף עוד:) '''והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד'''".
 
מוסיף על כך הרמב"ם פירוש והרחבה:{{הערה|1=מורה הנבוכים א, נט; בתרגום מיכאל שורץ}}
:התבונן אפוא בראשונה באי-רצונו (של ר' חנינא) וסלידתו להרבות בתוארי חיוב. התבונן גם שאמר במפורש שאילו השאירו אותנו לנהוג על-פי שׂכלינו גרידא לא היינו אומרים את התארים לעולם ולא היינו מוציאים מפינו דבר מהם, אלא רק מפני שההכרח חייב לפנות אל האנשים במה שיקנה להם מושג כלשהו, כמו שאמרו: דברה [[תורה]] כלשון בני אדם, לתאר להם את האל בשלמויותיהם. מטרתנו היא להיעצר אצל אותן אמירות ולא לכנותו בהן אלא רק בשעה שקוראים אותן בתורה.
:אולם מכיוון שבאו גם אנשי [[כנסת הגדולה]], והם נביאים, ותיקנו שתיאמרנה [שלוש המלים "הגדול הגִבור והנורא"] בתפילה - מטרתנו היא לומר אותן בלבד.
:רוח הדברים האלה היא, שהוא אמר במפורש ששני מיני הכרח הזדמנו-יחד לגרום שאנו אומרים אותן בתפילה. האחד שהן מופיעות בתורה והשני שהנביאים תיקנו להתפלל בהן. והנה, לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן, ולא היינו מתפללים בהן; בה בשעה שאתה ממשיך בתארים!