שילוח הקן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 33:
סברת [[הנצי"ב]] בטעם המצווה היא, כי זהו "שילום גמול הרחמים", הרי האם יכלה לברוח מה[[צייד]], ונלכדה בגלל רחמיה על בניה וניסיונה להגן עליהם, וזו אכזריות גדולה אם נשתמש במידת הרחמים של הציפור נגדה{{הערה|ובדומה לנצי"ב, אומר ה[[רלב"ג]] כי אסור לאדם לצוד ציפור על ידי הדבר שאמור דווקא לגרום למינה לגדול, והוא הרחמים שלה על בניה לגדלם ולשומרם.}}. [[שד"ל]] מסכים לטעם זה ומוסיף שעל ידי שנמנע מלצוד את האם "יקבע בלבותינו כי לא ייצא מצדקה הפסד", לפי שד"ל, חוץ מהרחמים על האם, ישנה תועלת לאדם במצווה זו כשיראה את גדולת מידת החמלה בעיני הבורא.
טעם אחר למצווה מביא ר' [[יוסף אבן כספי]]{{הערה|בספרו על התורה "משנת כסף", [[נחמה ליבוביץ]] מביאה את פירושו בספרה "עיונים בספר דברים", עמוד 211.}}, דעת האבן כספי היא שבמצווה זו רצה הבורא ללמד את האדם [[ענווה]]. האדם על אף מעלותיו הוא "גשמי", ממש כמו ה[[חיים|חי]], ה[[צומח]], והדומם, ולכן התורה רוצה "בעיקר הכוונה, שלא נאכל בשר כי יספיקו לנו הצמחים", ועל אף שלא אסר את אכילת בעלי החיים לגמרי, רצה הקב"ה להגביל הרבה פעמים את אכילתם כדי ש"יהיה בין עינינו תמיד, כי אנחנו כ[[חמור]] וכ[[פרד]], כ[[כרוב]] וכ[[רימון מצוי|רימון]], גם כ[[סלע|אבן]] דומם".
ה[[רש"ר הירש]] רואה במצווה זו דוגמה ליחס של כבוד ל[[אמא]] המטפלת בילדיה, ובמיוחד לאמא היהודיה, המפורסמת במסירותה לצאצאיה, עוד טעמים על דרך ה[[קבלה]], מביאים הרמב"ן, ה[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]], ובעל ה[[יצחק עראמה|עקידת יצחק]]{{הערה|שער 97, מהדורת פרעססבורג, עמוד עט.}}.
| |||