נחש הקדמוני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הז"י http://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=14093 |
FoolRafool (שיחה | תרומות) |
||
שורה 1:
ה'''נחש הקדמוני''' הוא ה[[נחש]] שהחטיא את [[אדם וחוה|חוה]] ב[[חטא עץ הדעת]] המתואר בספר [[בראשית]]. על דמותו של הנחש סופרו [[מדרש]]ים רבים.
[[קובץ:Temptation and Fall-Sistine Chapel Ceiling.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מיכלאנג'לו]] , [[חטא עץ הדעת]]]][[קובץ:Adam and Eve by Rembrandt.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"אדם וחוה", ציורו של [[רמברנדט]]]]
[[תמונה:Blake Adam and Eve.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"אדם וחוה", ציורו של [[ויליאם בלייק]] ([[1808]])]]
פיתויה של חוה על ידי הנחש מתואר בפסוקים הראשונים של פרק ג' בספר בראשית:
שורה 25 ⟵ 24:
על פי המיתולוגיה היהודית, הנחש אף שכב עם חוה ו[[קין]] הוא בנם.{{הערה|1=[http://www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=3737&file=/vbm/archive/12-sichot/01bereishit.rtf אדם, חווה ו...הנחש], באתר [[ישיבת הר עציון]] {{DOC}}}}
== '''תכונותיו של הנחש''' ==
==קישורים חיצוניים==▼
=== אופי: ===
[[הנחש]] הוא דמות ידועה [[מיתוס|ממיתוסים]] קדומים של עמים רבים. בכמה מהם מופיע הנחש [[סמל|כסמל]] [[חוכמה|החכמה]] בסיפור שלנו נראה הנחש כיצור הקרוב לבני אדם - הוא נוהג עם האדם בחופשיות. התכונה המציינת אותו היא ערמה:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּית הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים..." (בראשית ג,א).
למילה ערמה כמה פירושים:
א. סוג של חכמה אנושית המכוונת להרע.
ב. אופן דיבור, או הצגת דברים, המסלף את המציאות כדי לגבור על אדם אחר.
בנקודה זו מתקשרת הערמה עם ההיתממות ("אף כי אמר אלוהים") ועם הפיתוי. הנחש מתואר כיצור ערמומי המפתה את חוה לעבור על הציווי האלוהי ולאכול מעץ הדעת.
הסיפור בבראשית מודה אמנם כי הנחש היה 'ערום מכל חיית השדה', ואין אפוא [[בעלי חיים|בעל חיים]] שיכול להשתוות אליו בערמה, אך צידו השני של המטבע הוא שחכמתו של הנחש אינה אלוהית. זאת ועוד, ערמה בהקשר של סיפורנו איננה גילוי חיובי של חכמה אלא ביטוי של מזימה להרע. הנחש בסיפורנו משתמש אפוא בחכמה שבורך בה להרע, כדי לפתות את האדם בחלקת לשונו, לזכות בדעת אשר תעמידנו בתחרות עם אלוהים. הנחש מתואר כבעל חי ערמומי המנסה לשבש את התכנית האלוהית בפתותו את האדם ואשתו לאכול מפרי עץ הדעת ולהיות " כאלוהים יודעי טוב ורע" ( בראשית ג' ה' )
==== מראה פיזי: ====
תגובה לפיתוי ולקלקול שחל עקב כך בעולם האלוהי והאנושי, מעניש אלוהים את הנחש: "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך..." (בראשית ג', יד)
המדרש יודע לספר, שקודם לחטא היו לנחש רגליים, פה ואוזניים והוא הלך ודיבר כאחד האדם וכי לאחר שחטא ירדו מלאכי אלוהים מן השמים וקיצצו את רגליו וידיו ( בראשית רבה כ, ה ).
חז"ל התייחסו באופן שלילי ביותר לנחש המקראי והוא נחקק בתודעתם כסמל למפתה, למסית ולמדיח. גישתם של חז"ל קיבלה ביטוי מעשי באמירתו של רבי עקיבא הקובע נחרצות: "'''הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו'''" ( מכילתא בשלח ב' ).
במקרא אנו מוצאים הדים למאבק איתנים זה של האל הבורא, בכוחות החושך והכאוס המתגלמים בנחש ובמפלצות התהום:
"'''ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים'''" (ספר ישעיה כז' א).
במקרא ניתן גם למצוא רמזים לתפיסה הרואה בנחש יצור אלוהי קדוש. על פי מסורת קדומה, היה הנחש בעל כנפיים וידע לעוף כאחד השרפים. ענין זה מופיע בחזונו של ישעיהו הנביא " וארעה את אדוני יושב על כסא רם ונישא ... שרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים לאחד בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף..." ( ישעיה ו, א-ג ) ועוד: "כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף" ( ישעיה יד' כט), " אפעה ושרף מעופף ( ישעיה ל, ו). הנה כי כן, אנו למדים שהנחש הקדמון שהכיר ישעיה הנביא היה שרף בעל כנפיים. חיזוק לכך ניתן למצוא בנוסח הקללה שנתקלל הנחש, המובאת בספרים החיצוניים: "על גחונך תלך ידיך ורגליך תחסר לא תישאר לך אוזן ולא כנף..."( ספר אדם וחוה כו, ג ), וכן בנוסח הציווי האלוהי למשה להתקין נחש נחושת לעם במדבר" עשה לך שרף..." ( במדבר כא, ט )
במקדש שרואה הנביא ישעיהו (ישעיהו ו' )סובבים אפוא נחשים בעלי כנפיים, רגלים וידיים, אוזניים לשמוע ופה כדי לדבר. דומה כי זו הייתה המסורת שהכיר ישעיהו באשר למראהו של הנחש הקדמון שבגן עדן, בטרם עשהו אלוהים לזוחל עפר. זו אכן דמות הנחש שבגן העולה מספר אדם וחוה לאחר העונש: "על גחונך תלך ידיך ורגליך תחסר לא תשאר לך אזן ולא כנף" (בראשית כו, ג) – אלוהים לקח לנחש את הידיים והרגליים והשאיר אותו לזחול על גחונו.
== '''תפקידו''' ==
את מהות תפקידו של הנחש ניתן להגדיר כחתרנות. הנחש בסיפור זה הוא התגלמותה של החתרנות כנגד הסמכות '''<sup></sup>'''וזו מכוונת ישירות כנגד הסמכות שהוענקה לאדם. מאחר שהאיסור האלוהי מנע מן האדם את השגתה של עליונות מוחלטת על הטבע, ממילא היה בכך משום יצירת ניגוד גדל והולך בין האדם ובין הטבע.
מכאן ואילך מזמינה אותנו לשונו החסכונית של הסיפור המקראי, לפתח השערות של חשיבה ספקולטיבית, שאינה מדרך החשיבה של המקרא עצמו: איסור אלוהי יחיד זה ממחיש את העובדה ששליטתו של האדם בטבע וזכותו לנצלו מוגבלות. בכך משתמעת ממנו גם התנגדות הטבע עצמו לשליטת האדם בו, או במלים אחרות, יש בה משום עמידה גלויה על עצמאותו של הטבע. בהיותו מוגדר כניתן לראות בנחש את נציגו של היבט זה של הטבע.
== '''מה הנחש מסמל?''' ==
יש טוענים כי הנחש המופיע בבראשית מופיע כאן כסמל.
לפי הספרות התלמודית הקדומה, הנחש הקדמון הוא חיה מן המניין, אלא שהוא שונה מן הנחש שאליו אנו מורגלים בימינו. בתלמוד נטען כי הנחש הקדמון דומה לאדם בקומתו ובצורת האכילה שלו. עם זאת הוא איננו יצור תבוני, ואינו שולט במעשיו יותר מכל חיה אחרת. עם זאת, הברית החדשה, ולעתים אף הספרות הרבנית המאוחרת, מייחסות לנחש תכונות שטניות, ולעתים אף מתייחסות לנחש הקדמון כאל השטן בכבודו ובעצמו. פילון האלכסנדרוני רואה בנחש סמל ליצר הרע שבלב האדם.
הנחש מסמל את היצור הרע שבאדם, את הסקרנות שבו, ולכן דו השיח שמתנהל בין הנחש לאישה בעצם מתנהל בליבה של האישה (כלומר: דו שיח בין התמימות לעורמה (והיא מנסה לשכנע את עצמה לספק את סקרנותה.
הסופר המקראי בחר בו לגלם את התפקיד מכיוון, שהוא מסמל את מקור העורמה והרוע, ומאחר שיש איבה בין הנחש לאדם ויש דמיון בין הנחש המפלצתי לנחש המצוי בטבע.
היו כאלו שראו בנחש סמל של כוחות הדמיון ואת החטא בכך שבמקום ללכת אחרי ההכרה השכלית הם התפתו לנהוג על-פי דמיונם הכוזב. והיו שראו, בעיקר בספרות המדרשית, חטא זה כחטא מיני, שבו מעורבים הנחש והאישה.
בפירושים אלה קיים קושי לראות בנחש רק סמל היות שהסיפור מדבר על חיה שנענשת.
== '''מה הייתה מטרת הנחש וכיצד ניסה להשיגה?''' ==
בסיפור גן עדן מנסה הנחש לפתות את אדם וחוה רגע לפני התגלותו המוחלטת
של האל בעולם, אשר היתה אמורה להתרחש בשבת. הנחש מציע לאדם וחוה הצעה אטרקטיבית ביותר: '''"כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:"''' [שם, ג', ה']. הנחש צבוע. על פניו הוא נראה נחמד וידידותי, בעל כוונות טובות ורוחניות. ברם למעשה הוא זורע הרס ובלבול בעולם. קודם לחטא היו אדם וחוה נצחיים. לאחר שהנחש מדרדר את אדם וחוה עד לאבדן צניעותם הטבעית חודר מושג המוות לעולם - '''"כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת"''' [בראשית ב', י"ז]. צניעות היא המפתח לחיי נצח. משמאבדים אדם וחוה את צניעותם - מאבדים הם אף את נצחיותם.
כדי לפתות את האישה, פותח הנחש במשפט שיש בו גם היתממות וגם סילוף המציאות. ראשית, אף שהוא יודע את האיסור האלוהי (ב 17-16) הוא מיתמם ותוהה האומנם נכון הוא. ראיה לכך שהנחש יודע על האיסור היא ההנמקה שהוא נותן לאיסור (ג 5). שנית, הנחש מרחיב את תחום האיסור על "כל עץ הגן", על מנת לעורר את האדם לתת את דעתו על הזדוניות שבצו האלוהי. (השווה את דברי הנחש על "מכל עץ הגן" עם דברי אלוהים "מכל עץ הגן אכול תאכל" [ב 16].
הנחש מצליח לדרדר את אדם וחוה בכך שהוא תוקף את נקודת התורפה של המין האנושי – הצניעות ''':'''"'''וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת''' שם [ג', ז']. הנחש מדרדר את אדם וחוה עד לאבדן צניעותם הטבעית וכתוצאה ישירה מכך - לאבדן חיי הנצח שלהם.
▲=='''קישורים חיצוניים'''==
*{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Temptation of Adam and Eve|שם ויקישיתוף=חטא עץ הדעת}}
* [[S:ביאור:רש"י בראשית ג|ביאור רש"י על בראשית ג]], ב[[ויקיטקסט]]
* [http://www.daat.co.il/daat/tanach/raba1/20.htm מדרש רבה לחומש בראשית, פרשה כ], באתר "דעת"
=='''הערות שוליים'''==
{{הערות שוליים}}
| |||