מהפכת הקצינים החופשיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←לאחר המהפכה: הרחבה |
←לאחר המהפכה: הרחבה |
||
שורה 45:
ב-[[16 בינואר]] [[1953]] נאסר על קיום מפלגות פוליטיות לתקופה של שלוש שנים, במהלכה תשלוט מועצת הפיקוד המהפכנית. גוף בשם "האיחוד הלאומי", שלהלכה היה המפלגה היחידה במדינה, הוקם במטרה להשיג תמיכה עממית. תנועת [[האחים המוסלמים]], שבתקופה זו עדיין נהנתה מאהדת השלטון החדש, לא הוצאה מחוץ לחוק מכיוון שנחשבה, לכאורה, כגוף דתי ולא פוליטי. ב-[[10 בפברואר]] אושרה חוקה ארעית שנתנה תוקף חוקי לשלטון המועצה המהפכנית. ב-[[18 ביוני]] הוכרזה מצרים כרפובליקה על ידי המועצה המהפכנית, וכך, באופן רשמי, הגיע הקץ לשלטון המלוכני. נגיב מונה לנשיא הרפובליקה הראשון ולתפקיד ראש הממשלה. נאצר מונה להיות סגנו, וכן קיבל את תפקיד שר הפנים.
בשנת [[1954]] הוצאה תנועת האחים המוסלמים, שזכתה לתמיכה עממית רחבה, אל מחוץ לחוק, בגלל הסיכון הפוטנציאלי שהיוותה כלפי השלטון. התנועה דוכאה ומנהיגיה נרדפו, אך היא ממשיכה לפעול במחתרת ולהוות גורם רב השפעה במצרים גם כעת. בסוף אותה שנה ניטש מאבק כוחות בין נגיב לנאצר, מאבק ממנו יצא נאצר כשידו על העליונה ונגיב הושם במעצר בית לשנים רבות. הוא תפס את תפקיד ראש הממשלה וראש מועצת הפיקוד המהפכנית. ב-[[16 בינואר]] [[1956]] אושרה חוקה חדשה, על פיה עומד בראש המדינה נשיא שביכולתו למנות או לפטר את ממשלתו כראות עיניו. חוק הבחירות שנחקק ב-[[3 במרץ]] העניק זכות בחירה לנשים, לראשונה בתולדות מצרים. בבחירות שנערכו בתאריך ה-23 ביולי של אותה שנה זכה המועמד היחיד, נאצר, והפך לנשיאה השני של הרפובליקה.
==השפעות המהפכה על מצרים==
| |||