אוליבר סנט ג'ון גוגארטי – הבדלי גרסאות

'''אוליבר סנט ג'ון גוגארטי''' (ב[[אנגלית]]: '''Oliver St. John Gogarty'''{{כ}}; [[17 באוגוסט]] [[1878]] - [[22 בספטמבר]] [[1957]]) היה [[רופא]], [[מנתח]], [[משורר]], [[סופר]], [[פוליטיקאי]] ו[[ספורטאי]] [[אירי]].

גוגארטי נולד ב-1878, ב[[דבלין]], למשפחה [[נצרות קתולית|קתולית]] מבוססת. הוא גדל והתחנך במסגרות של ה[[ישועים|מסדר הישועי]], כמו [[סטוניהרסט קולג']], וכן למד ב[[טריניטי קולג' (דבלין)|טריניטי קולג']] בדבלין, שנחשב לעדיף על פני היוניברסיטי קולג' הקתולי. הוא היה מראשוני הקתולים שפקדו את טריניטי קולג', שנים ספורות לאחר שזה החל לקבל לשורותיו סטודנטים קתולים. גוגארטי הוא גם בוגר הקולג' המלכותי למנתחים בדבלין.

באוגוסט 1906 נשא גוגארטי לאשה את מרתה דווין, בת העיר [[גולוויי]].

הוא נחשב לספורטאי מצטיין, שהציל לפחות שני אנשים מטביעה בנהר ה[[ליפי]], ואף חצה את הנהר בשחייה בעונת החורף, כשנמלט ממעצר בעת היותו מעורב כפוליטיקאי ב[[מדינת אירלנד החופשית]]. גוגארטי נמלט ללונדון, וכשחזר לאירלנד ב-1924 שיחרר לנהר שני [[ברבור]]ים. האירוע מתואר בשירו של [[אברהם רגלסון]], [http://benyehuda.org/regelson/shney.html "שְׁנֵי בַּרְבּוּרִים וְנָהָר".]

גוגארטי היה גם שחקן כדורגל במועדון הכדורגל בוהמיאן, וכן זכה במדליית הארד ב[[ספרות]] ב[[אולימפיאדת פריז (1924)|אולימפיאדת 1924]].

ב-1937 כתב את ספר זכרונותיו "As I Was Going Down Sackville Street", ונתבע תביעת דיבה בגינו על ידי הנרי סינקלייר, סוחר דבלינאי יהודי שכנגדו ונגד דודו כתב גוגארטי דברי בלע. המשפט הפך לסנסציה בדבלין, והעיד בו בין היתר [[סמואל בקט]]. גוגארטי הפסיד במשפט ונאלץ לשלם פיצויים בסך 900 ליש"ט והוצאות משפט.{{הערה|1= מקור: '''Beckett and Joyce''', Barbara Reich Gluck‏ }}

לגוגארטי הייתה מערכת יחסים מורכבת עם הסופר [[ג'יימס ג'ויס]], ואישיותו קיבלה ביטוי בספר "[[יוליסס]]" בדמותו הבדיונית של [[באק מאליגן]]. היכרותם החלה בפגישה מקרית ב[[הספרייה הלאומית של אירלנד|ספרייה הלאומית של אירלנד]]. בשנת 1904 שכר גוגארטי את [[מגדל מרטלו בחוף סנדיקוב|מגדל מרטלו]] שב[[חוף סנדיקוב]] מדרום לדבלין ממשרד ההגנה הבריטי למגורים, תמורת 8 לי"ש לשנה, והשניים התגוררו בו יחדיו שישה לילות עד שג'ויס נטש את המגדל בכעס. הסצנה מתוארת בפרוטרוט בפרק הראשון ביוליסס.

גוגרטי כתב גם את "השיר של ישו העליז (אך המעט סרקסטי)". ג'ויס שיבץ טקסט בעייתי זה, הגובל בכפירה, ב"יוליסס", ושם אותו כלשונו בפיו של באק מאליגן, בשם "הבלדה על ישו המשתעשע" (שני הבתים הראשונים מובאים משמאל):

{{ציטוטון|אין לו כסף, מכיוון שהוא חי בארץ ענייה, אך הוא יודע למצוץ את המיטב שבה. דמו רווי בתולעים, והוא משמין מרקבון. כבן אמיתי לאביו, הוא סוחט באלף אחוזים... אני יכול להריח יהודי, ומשהו רקוב באירלנד‏‏{{הערה|1=‏.[http://books.google.co.il/books?id=ae1vo477tVgC&pg=PA56&lpg=PA56&dq=Oliver+St.+John+Gogarty+jews&source=bl&ots=zUIHdhAgW1&sig=JXakdcbJAqiiu1h5jafHJwz3fjU&hl=iw&ei=STf3SbyoAtrTjAfk78yzDA&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2מקור:Jews in Twentieth-century Ireland ,Dermot Keogh, עמוד 56]‏}}}}

עבור יהודי זה עדיף על מקלחת הגונה{{הערה|1= מקור: '''ג'יימס ג'ויס, דיוקן האמן''', עמ'132}}}}