עוזניית הנגב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: באתר הצפרות הישראלי
אין תקציר עריכה
שורה 17:
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של [[אפריקה]] ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן ב[[ישראל]], עד שנכחדה כמקננת בארץ, פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים.
 
לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה את עורן החזק, כדוגמת עור ה[[פיל]], הקשה מאוד ועור ה[[גמל]] ו[[פרה]], את עורן החזק . עזניית הנגב אוכלת בשרעור, עצמותבשר ועורועצמות. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים "[[צנפה|צנפות]]".
 
קנהּ של עזניית הנגב בנוי על צמרות עצים (בעיקר [[שיטה]]) מזרדים ומענפים גדולים. הוא מרופד בעשב, שערות וענפים דקיקים. קוטרו מגיע ל-3 מ' וגובהו כ-50 ס"מ. הגוזל בוקע אחריב[[אביב]], לאחר 55 ימי דגירה - ב[[אביב]]. בשבועיים הראשונים לחייו הוא מקבל בשר מעוכל למחצה ולאחר מכן הוא מקבל אותו בחלקים שלמים. בגיל 4 חודשים הוא עוזב את הקן. גיל הרבייה הוא בדרך כלל שש שנים.
אזכורים בתנ"ך:
{{ציטוט|