חורבת עוזה – הבדלי גרסאות

'''חורבת עוזה''' (ח'ירבת ע'זה) היא [[אתר ארכאולוגי]] בגבולה המזרחי של [[בקעת ערד]], מעל ל[[נחל קינה]]. חורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) היא אתר ארכאולוגי רב שכבתי בגבולה המזרחי של בקעת ערד מעל לנחל קינה. החורבה שימשה כמצודה לכל אורך התקופות. זאת בשולטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים זו אולי אפילו מהתקופה הפרהיסטורית אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת לאורך כל התקופות העתיקות{{ הערה| י' בית אריה, "חורבת עוזה- מצודת גבול בנגב המזרחי" , קדמוניות י"ט, ירושלים, תשמ"ו, עמ' 32}}. בראשית [[המאה ה-20]] סקר [[אלואיס מוסיל]] את חורבת עוזה לראשונה, אלא שתיאר אותה בקצרה ולא תיארך אותה. [[אלברכט אלט]] ו[[אבי יונה]] זיהו באתר מצודה רומית, ולא ציינו שרידים מתקופות אחרות. בשנת [[1956]] סקר [[יוחנן אהרוני]] את האתר ביסודיות ופרסם תוכנית של המצודה שנראית על פני השטח. לדעת אהרוני שכנה באתר [[מצודת סוגרים]] ישראלית בעלת מגדלים. הוא ציין שנאספו מהמצודה מעט [[חרס]]ים מ[[התקופה הפרסית בארץ ישראל|התקופה הפרסית]], ה[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|הלניסטית]] וה[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|ביזאנטית]]. המצודה תוארכה על ידו למאות [[המאה ה-7 לפנה"ס|7]]-[[המאה ה-8 לפנה"ס|8]] לפנה"ס. בהתבסס על חרסים שנאספו במורד הנחל טען שהאתר עצמו קדום יותר, כנראה מהמאות [[המאה ה-9 לפנה"ס|9]]-[[המאה ה-10 לפנה"ס|10]] לפנה"ס. בשנים 1982-{{כ}}1985 נערכו שש עונות חפירה באתר בראשותו של פרופ' יצחק בית אריה וד"ר ברוס קרסון מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת ביילור שבעיר ואקו, טקסס. החפירות נערכו בעיקר בתחום המצודה ובשוליה, אך נפתחו גם שטחים בתחום היישובהייישוב.

דעות החוקרים חלוקות האם הפריחה הישוביתהיישובית התרחשה מיד לאחרי מסע סנחריב ולפיכך את התהליך הוביל מנשה מלך יהודה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס או שהדבר נעשה בימי יאשיהו, בחלקה השני של המאה ה-7 לפנה"ס, בעת שההשפעה האשורית באזור נחלשה בעקבות מלחמת האזרחים ופשיטות נוודים על גבולה. {{הערה|נ' נאמן, "הנגב בשלהי ימי ממלכת יהודה" , קתדרה 42, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 11}}

אין הסכמה בין החוקרים על זיהוי האתר אהרוני הציע לזהותו עם רמת נגב, ישוביישוב הנזכר ברשימת ערי מחוז הנגב בנחלת שמעון בספר יהושע "כָל-הַחֲצֵרִים, אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, עַד-בַּעֲלַת בְּאֵר, רָאמַת נֶגֶב, זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן--לְמִשְׁפְּחֹתָם"{{הערה|יהושע יט,ח}} וכמו כן במכתב מספר 24 מתל ערד, שבו מצווה מפקד המצודה לשלוח תגבורת לרמת נגב. מכיוון שבחפירות לא התגלו שרידים מלפני המאה ה-7 לפנה"ס, ישנם חוקרים כמו אנדרה לאמייר, אנסון פ' רייני ונדב נאמן ששוללים זיהוי זה, כיוון שרמת נגב מוזכרת כעיר בתחום ממלכתו של דוד המלך ולפיכך צריכים להיות בה ממצאים מהמאה ה-10 לפנה"ס{{הערה|י' בית אריה,שם,שם}} לפיכך סביר יותר שחורבת עוזה היא קינה שמופיעה דווקא בגבול יהודה. "יִּהְיוּ הֶעָרִים, מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה, אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם, בַּנֶּגְבָּה.... וְקִינָה וְדִימוֹנָה, וְעַדְעָדָה" {{הערה|יהושע טו,כ-כא}}

===היישובהייישוב===

היישובהייישוב משתרע על 7 דונם. הוא שוכן במעלה המדרון שמצפון למצודה. ניתן להבחין במבנים הבנויים על טראסות מלאכותיות. ישנם גושי מבנים שביניהם עוברים רחובות שרוחבם 4-2 מטר. נחפר מבנה שאורכו 14 מטר ורוחבו 6 מטר, הוא כולל אגף מערבי בן שלושה מרחבים. בין החצר המרוצפת ובין חדר האורך יש טור אומנות. הכניסה הייתה דרך שני פתחים בקיר המערבי שגובל ברחוב. האגף המזרחי הכיל חדר אחד.

גולת הכותרת של המחקר באתר וחשיבותו המשמעותית לחקר הארכיאולוגי של האזור. נמצאו 17 [[אוסטרקון|אוסטרקאות]], אוסטרקון אחד כתוב [[אדומית]] והשאר כתובים [[עברית]]. רק שני אוסטרקאות נתגלו ביישובבייישוב עצמו, והשאר נתגלו במצודה. האוסטרקאות כוללים בין היתר רשימות של אנשים הקשורות כנראה לחלוקת מזון, רשימה שתוכנה כנראה צבאי, טקסט ספרותי, ומכתב אדומי.

לדעתו של בית-אריה, אוסטרקון זה כולל שמות אנשים עם שמות אבותיהם או אחר ומקום מגוריהם והם נקראים להתיצב במצודה. המילה הראשונה מטושטשת, אבל כנראה ניתן לקרוא [ש]לם, כלומר "שלום". המכתב מופנה לאחקם בן מנחם שאולי היה מפקד המצודה. בהמשך נזכרים שמותיהם של שלושה אנשים ומקומות מושבם. המקומות הם מלדה, רנתן ו[[מקדה]]. מלדה נזכרת ברשימת הערים ב[[נגב]] יהודה, יש חוקרים המזהים את מלדה עם [[תל מלחתה]]. רנתן מוזכרת לראשונה ולא ברור המיקום של היישובהייישוב. מקדה זהו כנראה ישוביישוב ששכן ב[[שפלת יהודה]], ישנם חוקרים המזהים אותו עם [[חורבת בית מקדום]] שנמצאת 11 קילומטר מלכיש. לדעת בית אריה המכתב הוא לא סתם רשימה שמית, אלא צו הצבה של אנשים שגויסו מרחבי יהודה להגנת המצודה, סמוך ל[[חורבן בית ראשון]]. הוא משווה את האוסטרקון הנ"ל לאוסטרקון מספר 24 מערד, שבו מצווה מפקד המקום להחיש אנשים לעזרת רמת נגב.{{הערה|י' בית אריה, אוסטרקון אחקם מחורבת עוזה, ארץ ישראל כרך י"ח, ירושלים תשמ"ה עמ' 94-96}}